תוספתא כפשוטה על שבת ח:ה
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 8:5
Open in the reader →17. גר שנתגייר בין הגוים וכו'. בבבלי ס"ח ב': כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת, כיצד, תינוק שנשבה לבין הגויים וגר שנתגייר בין הגויים וכו', וחייב על הדם אחת, ועל החלב אחת, ועל ע"ז אחת, ומונבז פוטר, וכך היה מונבז דן לפני ר' עקיבא וכו'. ובמשנתנו רפ"ז: כלל גדול אמרו בשבת כל השכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. ובירושלמי שם: אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין הגוים 14 בתוספות ס"ח סע"א וברשב"א שם פירשו "גר שנתגייר בין הגויים", בנתגייר בפני ג', אלא שלא הודיעוהו את המצות. ובמאירי שם: אפשר בגר קטן (כן פירש הר"מ בפ"ז מה' שגגות ה"ב) שמטבילים אותו על דעת ב"ד (בבלי כתובות י"א א'), ולא הכיר מעולם, או שמא נתגייר בלא שלשה, וכמו שאמר שנתגייר בין הגוים, ולכתחילה הוא צריך שלשה, אבל בדיעבד אפילו בינו לבין עצמו, ע"ד (=על דרך) שפסקו שם גדולי הפוסקים (רי"ף יבמות פ"ד סי' ס"ב). אבל עיין מ"ש רבינו ביבמות, עמ' 190. וכו', עיי"ש. ועיין בבלי ס"ח א' ואילך.
29. עד שיבא לכלל ידיעה וכו'. כלומר, שהרי אין מזיד אלא שידע את דין התורה, אף שוגג אינו חייב חטאת אלא דווקא אם כבר ידע את ההלכה.
311. עד שיבא לכלל ידיעה בשעת מעשה. כלומר, אם אתה מקיש שוגג למזיד, הרי אף שוגג צריך שידע שהוא עובר על איסור בשעת מעשה.
412. אמ' לו כל שכן שהוספת, אם בא לכלל ידיעה וכו'. וכע"ז בכל הנוסחאות של התוספתא. אבל בבבלי הנ"ל: אמר לו הן. וכל שכן שהוספת. אמר לו לדבריך אין זה קרוי שוגג וכו'. ונתפרש בבבלי שם שמונבז קבל את דין ר"ע ואמר לו שכן הדבר שאף שוגג צריך לבוא לכלל ידיעה בשעת מעשה, דומיא דמזיד, אלא שאינו יודע שהוא חייב קרבן. ור"ע הוא שאמר לו שאין זה קרוי שוגג. ברם כבר העיר פינלס (דרכה של תורה, עמ' 88), שאנו מוצאים דיון כזה ממש בין ר"ע ומונבז בתו"כ ריש מצורע, ע' ע"א: ביום טהרתו והובא. שלא ישהא. כשהיה מונבז דן לפני ר' עקיבא, אם משפטרתיו בעמידתו אחזתיו בהליכתו שבעה, משאחזתיו בעמידתו שבעח, אינו דין שיאחזינו בהליכתו שבעה. א"ל ר' עקיבא מוסיף אני על דבריך, וכי במה החמירה תורה, בימי גמר, או בימי ספר? חמורים ימי גמר מימי ספר וכו', ואם לימי ספר הקלים נתנה לו שבעה, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו שבעה, א"ל, רבי, כל שכן הוספת וכשנתת 15 בילקוט שם נוסף: [אמr לו ר"ע] וכשנתת וכו', וכן פירש הראב"ד, אבל בתו"כ ד"ר, וכן בכמה כתי"י שבדקתי חסרה הוספה זו. לימי גמר שבעה, נעשו אף הם ימי ספר, ונמצאו אלו ואלו ארבעה עשר וכו'. הרי לך אף שם ממש כסיגנון התוספתא כאן, ואין להגיה. ולולא דברי כל המפרשים שם 16 עיין בראב"ד, בפסיקתא זוטרתי ובקרבן אהרן שם. היה נראה שיש הבדל בין הק"ו של מונבז, ובין הק"ו של ר"ע, שמונבז מעולם לא הצריך למוחלט ז' ימים אחרי טהרתו, אלא דן ק"ו מימי הסגר שהם לכל הפחות ז' ימים, אעפ"י שאחריהם הוא פטור לגמרי, ואינו צריך ספירת שבעה, מכל שכן שהמוחלט צריך להיות בהחלטו ז' ימים. וע"ז הוסיף ר"ע ואמר לו שידון ק"ו שהמוחלט צריך לחכות שבעה ימים אחר טהרתו, וימי ההחלט לא יעלו לו כלל. ואמר לו מונבז: רבי, כל שכן שהוספת, כלומר, א"ל דרך כבוד שאינו חולק על דבריו אלא הוא מודה לו שהוא בוודאי ובוודאי הוסיף, אלא שיש לשאול שאם יצטרך למנות ז' ימי טהרה הרי אין לדבר סוף, שאף על הימים הללו יש לדון בק"ו, וכפירוש המפרשים, ולפיכך סיימו בתו"כ שבא הכתוב להוציא מדעת מונבז המצריך למוחלט לכל הפחות ז' ימים. 17 ועיין בירושלמי מגילה פ"א סה"י, ע"א ע"ב, ובבבלי שם ח' ב'. אבל עיין בב"ר פ"ק, ז', ובהערות הרש"ש שם, ומ"ש הר"ח אלבק בב"ר שם, עמ' 1288 ואילך. ולפ"ז אף לפנינו הפירוש הוא שמונבז אמר לו לר"ע: כל שכן שהוספת, כלומר, דרך כבוד, 18 עיין היטב בתוספ' רי"ד ס"ט א' ד"ה כמאן. אלא שיש לשאול שאם בא לכלל ידיעה בשעת מעשה, אין כאן שוגג אלא מזיד, והכל הוא מדברי מונבז, ואינו מדבר כלל בשגגת קרבן. ועיין מ"ש פינלס הנ"ל, אלא שהוא סמך על הגירסא המשובשת שבתו"כ ד"ח, אבל אף הוא הבין שגירסת התוספתא כאן עיקרית. ועיין להלן ספ"י ומש"ש.