תוספתא כפשוטה על סוטה יא:יח

1154-155. [שנ' תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי וגו']. השלמתי ע"פ ד וכי"ע. ובבבלי הנ"ל: ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב, שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים (ש"ב ג', י"ד). מאי תלמודא? א"ר פפא מיכל אשתי, ולא מירב אשתי. מאי קידושי טעות, דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול (ש"א י"ז, כ"ה) וכו', והמקדש במלוה אינה מקודשת וכו', עיי"ש.

2155-156. [כשם שלא היו קדושיו קדושין גמורין], כך לא היו נשואיו נישואין וכו'. ההשלמה היא ע"פ ד. וכע"ז גם בכי"ע. וכל הפיסקא חסרה בבבלי הנ"ל. ובבבלי כתובות ע"ד א': המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל דברי הכל צריכה ממנו גט. א"ר אמי המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט, בהא הוא דלא טעה, אבל בהנך טעי. ועיין בבאור הגר"א שו"ע אה"ע סי' כ"ח סוף אות מ"ח. וכן פסק רב הילאי גאון (אוה"ג כתובות, עמ' 223): אבל המקדש במלוה ובעל אין צריכה הימנו גט. ובשו"ת ר"י ווייל סי' קל"ח (וציין לו הגר"י ענגיל בגליוני הש"ס לסנהדרין י"ט ב'): "כיון דשאול המלך סבר דקידושי טעות הוה, כדאיתא בסנהדרין פרק כ"ג, אם כן גם החופה כמאן דליתיה היא". וכדבריו מפורש בתוספתא כאן.