תוספתא כפשוטה על סוטה ה:א

11-3. המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, אם משנכנסה נסתרה, או שותה וכו'. וכ"ה בד, וכן מעתיקים בשם התוספתא בתוספות כ"ה ב', ד"ה מיתיבי. ובכי"ע: אם משנִכְנַסה לַחוּפַה וכו', ונמחקה המלה "לחופה" בהעברת קו. והניקוד מוכיח שיש כאן תיקון, והמלה "לחופה" היא מיותרת, והעיקר הוא הכינוס ממש, עיין בבלי כאן כ"ד ב' ויבמות נ"ח א'. וכל הברייתא בבבלי כ"ה ב'-כ"ו א' בסדר הפוך, ואף שם: ומשנכנסה נסתרה. ובמשנתנו רפ"ד: ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה וכו'. ובבבלי שם: הא קנוי מקני לה, מה"מ דת"ר דבר אל בני ישראל ואמרת, לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי, ומתני' מני ר' יונתן היא דתנא וכו'. 1 עיין ספרי נשא פיס' כ', עמ' 24. וכן בירושלמי רפ"ד, י"ט ע"ג, מרבה ארוסה לקינוי, אבל לא לשתייה. ובס"ז, עמ' 232 (כגירסת ילקוט כי"א רמז תש"ו): לפי שנ' נטמאה, נטמאה, והיא לא נטמאה, לרבות אשתו [וארוסתו] ואשת אחיו שסטת מאחיו לאחר מיתת אחיו שיקנא להם. בעשה, ומנין בלא תעשה וכו' ועדיין אין במשמע אלא אשתו הנשואה לו לקנוי (שתי המלים האחרונות חסרות בילקוט כי"א) ומנין אתה מרבה ארוסתו ויבמתו, וכל שהיא לו משום אישות אמרת לאמר ואמרת אליהם . ובמדרש במ"ר פ"ט סי' כ"ח: איש איש וגו', אין במשמע אלא אשתו הנשואה לקינוי (כלומר, בעשה ובלא תעשה, כמפורש בס"ז שהעתקנו לעיל), ומנין את מרבה ארוסתו ושומרת יבם שהוא מקנא להם להשקותן כשינשאו, ולקנאות כל הנשים שיש בהן הויה, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו', כדי לאוסרן אבועל כבעל, אמ' לאמר (כ"ה במ"ר כי"א). והוא פירוש מסדר המדרש ל"וכל שהיא לו משום אישות", וע"פ הבבלי כ"ח א'. ועיין בס"ז, עמ' 235, ומפורש במ"ר פ"ט סי' י"ז. ובוי"ר פ"ו, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, סוף עמ' קל"ו: ונעלם מעיני אשה ולא מעיני יבמה. ונראה שצ"ל שם: מעיני הבונה, 2 כבר העירותי בכ"מ על שו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' מ"ב: "וריש כותבין גג שלה קצר עד שנקראת במקום אחר כמין יו"ד". והאותיות "ונ" (של המלה "רבונה") נתחברו ונשתבשו למי"ם, וקרא הסופר: יבמה. ועיין בהערות שם.