תוספתא כפשוטה על סוכה ג:ט

136. וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל וכו'. וכן באגור לר"ש ג'מע 16 בסה"י לכבוד גריץ, עמ' 29. ערך אסקפיא בשם תוס' [סוכה] פ"ג. ובילקוט ת"ת כת"י במדבר כ"א, י"ז, ודברים ב', ח': הבאר שהיתה עם ישראל וכו'. ולא נתבאר כאן לאיזו באר כיוונו. ומסתבר שהכוונה לבאר שמימיה עתידין לצאת מתחת מפתן הבית הנ"ל, והיא הבאר שנבראה בע"ש בין השמשות. ובפרקי דר"א פל"ה: 17 לפי הגירסא הנכונה שבמה"ג בראשית כ"ו, י"ט, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תנ"ג. ועיין בנוסח שפרסם ר"מ היגר במאסף חורב ח"י (אלול תש"ח), עמ' 205, ר' עקיבה אומר כל מקום שהיו אבותינו הולכים היתה הבאר מהלכת לפניהם. אברהם חפר בארץ שלשה פעמים ומצא אותה לפניו וכו', ויצחק חפר בארץ ארבעה פעמים ומצא אותה לפניו וכו', וכתיב בירושלים והיה ביום ההוא וכו', היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות וכו', יעקב בצאתו מבית אביו, והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה וכו'. ועיין גם בב"ר פ"ע, ח', עמ' 805 ואילך. וברור שהיתה מסורת אגדה שהיא הבאר שנבראה בין השמשות, 18 אבות פ"ה מ"ו, ספרי דברים פי' שנ"ה, עמ' 418, ובמקבילות שצוינו ע"י הר"א פינקלשטין שם. והיא שנתגלתה להגר, כמפורש בפרקי דר"א פ"ל: ושם נפתחה להם הבאר שנברא בין השמשות, וברש"י פסחים נ"ד א': באר. בארה של מרים, והיא היא, עיין בילמדנו שהביא בילקוט חקת ריש רמז תשס"ד. היא באר של האבות 19 בת"י במדבר כ"א, י"ח (הוצ' גינזבורגר, עמ' 268): בירא דחפרו יתה אבהת עלמא, אברהם יצחק ויעקב רברבניא. ועיין בתרגום ירושלמי שם. ועיין במ"ד פי"ט, כ"ו, תנחומא חקת סי' כ"א, הוצ' בובר סי' כ"ח. אבל בילקוט שם רמז תשס"ד: באר חפרוה שרים, ואיזה זה אברהם, כשאמר לו אבימלך וכו'. ועיין מ"ש לעיל בפנים בשם פדקי דר"א פל"ה. היא באר של הגר, 20 עיין לעיל הע' 18. היא הבאר שבמרה, הוא הצור שברפידים, הוא הסלע שבקדש (עיין מ"ש להלן, שו' 37–38, ד"ה עולה עמהן), היא בארה של מרים שנתגלתה גם בזכותה, 21 עיין להלן סוטה פי"א ה"י, מכילתא ויסע ספ"ה, עמ' 173, ובהערות הרח"ש הורוביץ (וצ"ל שם: ספרי דברים פי' ש"ה), בבבלי תענית ט' א' ובציוני מלטר שם, עמ' 30. היא הבאר שמימיה עתידים להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. ובאר זו היתה מתהלכת עמהם במדבר כל ארבעים שנה, 22 וכנראה שאמרו שהיא גם הבאר שמצאו באילים: ושם שתים עשרה עינות מים (שמות ט"ו, כ"ז). ועיין מכילתא ויסע פ"א, סוף עמ' 158 ואילך, מכילתא דרשב"י, עמ' 105. והשוה הלשון של הילמדנו ופרקי דר"א שצוינו לעיל, שו' 10, סד"ה מלמד. אלא שלפעמים היתה נעלמת וחוזרת ומתגלית. ועיין במדרש שהביא בילקוט פקודי רמז תכ"ו ומ"ש רמא"ש בברייתא דמלאכת המשכן, עמ' 97. ופשיטא שאין כל המדרשות שווים, כרגיל באגדה.

236-37. דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. וכע"ז באגור הנ"ל. ובילקוט ת"ת כ"י במדבר ודברים הנ"ל: דומה לסלע מפכפכת היתה ועולה כמו פי הנוד הזה וכו'. ובבבלי שבת ל"ה א' (ובמקבילות שנציין להלן): ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. ופירש"י: כמין כברה סלע עגול ועשוי ככברה. ופירש ע"פ התוספתא כאן. ובמדרש במ"ר פ"א, ב': והיאך היתה הבאר עשויה סלע כמין כוורת היתה מתגלגלת ובאה עמהם וכו'. אבל בכי"א שם: עשויה כמין כברה וכו'. ועיין רש"י פסחים נ"ד א' ד"ה באר. ובתנחומא הוצ' בובר במדבר סי' ב': עשויה כמין סלע וכו'. ובכי"י שם: כמין סלע כמין כברה וכו', עיין בהערה כ"א שם. ובתנחומא שנדפס מכבר שם סי' ב' משובש. ובב"ר פ"ע, ח', עמ' 806: והאבן גדולה על פי הבאר (בראשית כ"ט, ב'), אמר ר' חנינא כמלוא פי כברה קטנה היתה בה. ועיין ירושלמי כלאים פ"ט ה"ד, ל"ב ע"ג, כתובות פי"ב ה"ג, ל"ה ע"ב, ב"ר פ"ה, ז', עמ' 36, וי"ר פכ"ב, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תקי"א, שה"ש רבה פ"ה סוף סי' ח', מדרש תהלים פכ"ד, ו'. ובמ"ר פי"ט, כ"ו: כמלא תנור, וכ"ה בתנחומא שם חקת סי' כ"א. ובמ"ר הנ"ל בכי"א: כמלוא פי תנור, וכ"ה בתנחומא בובר חקת סי' נ', והיא ט"ס ע"פ משנת תענית פ"ג מ"ו. והנכון כלפנינו שהיתה הבאר בולטת כמין סלע עגול ובו נקבים קטנים כפי הפך ומהם המים נמשכים, כמו שמצוייר בבית הכנסת של דורא אוורופוס שצוירו בסמוך לשנת 248 לספירה הרגילה.

337-38. עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות. כמו שרמז הכתוב שמביא להלן: ומבמות הגיא . ועיין בת"י במדבר כ"א, י"ט-כ'. והמיוחס לפילון 23 וציין לו הר"ל גינצבורג באגדות ח"ו, עמ' 15, והוא משער שיש שם הוספת סופר שבלבל באר מרה בבארה של מרים, ואין הדבר כן, כפי שאנו רואים מן המקורות שהבאנו. (פי"א, י"ד, הוצ' קיש, עמ' 145) מספר: ושם (כלומר, במרה) צוהו הרבה [מצות], 24 עיין בסדר עולם רבה פ"ה, הוצ' רטנר, י"ב ע"ב, ובהערות שם. ויורהו עץ החיים, 25 עיין באגדות היהודים הנ"ל, עמ' 14, הע' 82. ויכרות ממנו ויקח וישם במרה, וימתקו מי מרה, ותלך אחריהם (ה') 26 המלה Dominus חסרה בהוצאה ראשונה של סיכרדוס. ולפניו היו שני כת"י (ואחד מהם עתיק מאד), ממשפחות שונות (שלא כדברי סיכרדוס עצמו), עיין במבואו של קיש, עמ' 39. ומסתבר שמלה זו נוספה ע"י סופרים שלא הבינו את העניין, והכוונה היא ל־aqua, או ל־puteus, לבאר, כפי שמוכח לעיל שם ספ"י, הוצ' קיש, עמ' 142. ולא עוד אלא שקשה להניח שהיו אומרים על ה' שהלך אחריהם (Sequebatur) ולא לפניהם. ואף שיש שאמרו אף על הבאר שהלכה לפניהם (עיין מ"ש לעיל בפנים), הרי אין כל המדרשות שוים, ולדעת מסורת אגדה אחרת הענן והדגלים הם שהלכו בראש, והבאר הלכה אחרי המחנה, כמפורש שם ספ"י, עמ' 142, הנ"ל. [הבאר] במדבר ארבעים שנה, עולה עמהן להר ויורדת [עמהן] למישור. והואיל ומחבר יהודי זה חי סמוך לחורבן הבית (עיין במבואו של קיש, עמ' 17), הרי ברור שיש לפנינו אגדה יהודית קדומה שלפיה היא בארה של מרה היא בארה של מרים, והיא הבאר שנבראה בע"ש בין השמשות (עיין מ"ש לעיל, שו' 36, ד"ה ולא נתבאר), "ומרים נהיו לפי שעה ונמתקו" (מכילתא ויסע פ"א, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 156) בזכותה של מרים, עיין לעיל שם במקרא, וכמפורש בתנחומא במדבר ב' (ובמקבילות): והבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על המים, עיי"ש בהערת בובר, עמ' 3, הערה י"ז. והוא הצור של רפידים, 27 עיין בדב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 24, במ"ר י"ט, כ"ה, תנחומא חקת סי' כ', הוצ' בובר סי' מ"ז. הוא הסלע של קדש, ועיין בפי' רבינו בחיי בשלח י"ז, ו', צ' רע"א. והיא שעתידה לצאת מתחת מפתן הבית. וע"פ אגדה זו ציירו בבית הכנסת של דורא אוורופוס הנ"ל (לעיל, שו' 36–37, סד"ה דומה), וצרפו את השלכת העץ עם פלוג המים לי"ב נחלים שלהלן בסמוך, עיי"ש. וכן ציירו הנוצרים הקדמונים, עיין בספרו של סוקניק בית הכנסת של דורא אברופוס וציוריו, עמ' ק' ואילך, שם עמ' קפ"ח, הערה 36. והיא אגדה יהודית עתיקה שצרפה את שניהם יחד, כפי שמוכח מספרו של המיוחס לפילון הנ"ל.

439. כנגד פתחו של אהל מועד. וכ"ה באגור הנ"ל. ובילקוט ת"ת במדבר הנ"ל: כנגד פתח האהל. ובמדרש שבילקוט פקודי סי' תכ"ו הנ"ל: הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו. ולפי אגדה זו היתה הבאר הולכת לפניהם (ולא לאחריהם), עיין בפרקי דר"א שהבאנו לעיל שו' 36, ד"ה ולא נתבאר. ועיין בספרי שהביא במכירי מיכה, עמ' 42, ובמדרש במ"ר פ"א, ב', ובמקבילות שבתנחומא שם. ובציור שבביהכ"נ הנ"ל (לעיל שו' 36–37, סד"ה דומה), הבאר היא מול פתח אהל מועד.

541. והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה. אגור הנ"ל. ועיין בציור הנ"ל. ובילקוט ת"ת הנ"ל: והמים מתגברים ועולים למעלה וכו'.

641-42. וכל אחד ואחד מושך במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. להלן סוטה פ"ד ה"ב: ונתן לבניו באר במדבר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל. ובב"ר פ"ע, ח', עמ' 805: כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים (בראשית כ"ט, ב') שמשם היה כל אחד ואחד מושך לדגלו, ולשבטו ולמשפחתו. ועיין במדרש במ"ר פי"ט, כ"ו, תנחומא חקת סי' כ"א, בובר סי' מ"ח, בברייתא דמ"ט מדות שהביא רש"י בתלים ע"ח, ט"ז, ובמדרש שבילקוט פקודי סי' תכ"ו הנ"ל, ובמדרשות בריש במדבר הנ"ל. ובמדרש שה"ש, הוצ' גרינהוט, ל"ו ע"ב (מן הילקוט): שהיתה הבאר מתגברת והולכת מאהל לאהל , ולא היה אחד מצטער לילך למלאות ממקום אחר. ובערוך ערך דכסמן: בילמדנו קח את המטה (במדבר כ', ח'), על מי מנוחות ינהלני (תהלים כ"ג, ב') שהיה הבאר נעשית לכל אהל ואהל דכסומיני, 28 δεξαμένη, מקוה מים, כפירושו של ר"ב מוספיא. לא היה אחד מהן מצטער לילך למלאות ממקום אחר. וכן בת"י במדבר פכ"א, י"ט: ומשקיא יתהון כל חד וחד בתרע משכניה. ועיין בציור של ביה"כ הנ"ל (לעיל, שו' 36–37, סד"ה דומה).