תוספתא כפשוטה על יבמות א:א
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 1:1
Open in the reader →11. אימתי אמרו אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות, בחיי הבעל וכו'. כל הברייתות עד ה"ג שו' 6 נעתקו ברי"ף פ"א סי' ז' בשם "תוספתא", וממנו ברא"ש פ"א סי' ח'. וכן במאירי י"ג א', הוצ' ר"ח אלבק עמ' 66, הוצ' ר"ש דיקמן, עמ' 61. וכתב בפי' ר"א מן ההר, עמ' י"ד: "ולא ידעתי לאיזה צורך כתב הרי"ף זאת התוספתא". ולהלן נראה שיש ללמוד ממנה כמה דברים. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"א מ"ב: היתה בתו, או אחת מכל העריות האילו, נשואה לאחיו ולו אשה אחרת, מתה בתו, או נתגרשה, ואח"כ מת אחיו, צרתה מותרת. ומוסיפה הברייתא ש"ואח"כ מת אחיו" הוא בדווקא, אבל אם מת אחיו ואח"כ מתה הערוה צרתה אסורה, שהרי נאסרה עליו שעה אחת, ושוב אין לה היתר, כמשנתנו פ"ג מ"ז. ועיין בנ"י על הרי"ף הנ"ל ומ"ש להלן. 1 עיין מ"ש בבאורי מהר"י איסדלין לדש"י סוף קדושים ובס' צדה לדרך שם (בשמו), קמ"ג סע"ג, והוא ט"ס, וצ"ל שם: בתוספות, עיין בתוספות ב' א', ד"ה אשת אחיו.
21-2. אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות. בפי' ר"א מן ההר עמ' י"ג: לאחר מיתת הבעל. אמתו קאי, דאלו גרושה לאחר מיתת הבעל לא משכחת לה. ופירוש בעל ח"ד דחוק מאד, והברייתא נגררה אחרי לשון משנתנו הנ"ל: מתה בתו, או נתגרשה, ואח"כ מת אחיו. וכן הסיגנון בירושלמי פ"א ה"ב, ב' ע"ד: אם מאנו או נתגרשו בחיי הבעל וכו'. ובס' חוה לר' ירוחם נתיב כ"ה ח"א: ועוד כתוב בתוספתא אותן שאמרנו שאם מתו, או נתגרשו, צרותיהן מותרות, דווקא בחיי הבעל, אבל מתו אחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתיבמות . וכנראה שיש לפנינו השמטה בספרו של רבינו, או שצ"ל שם: לא חולצות וכו'.
33. לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצו' ולא מתיבמות. פי' בנ"י על הרי"ף הנ"ל: "שלא מיאנה בבעלה אלא ביבם." ולפי שיטת הבבלי י"ג א', אפילו אם מיאנה בבעלה לאחר מיתתו, צרתה חולצת, משום שנראית שעה אחת כצרת ערוה, אבל לפי הירושלמי פ"א ה"ב, ב' ע"ד, פי"ג ח"א, י"ג ע"ב, כולם מודים שאם ממאנת בבעל, אפילו לאחר מיתתו, צרתה מתייבמת, עיין בחי' הרמב"ן י"ג א' ועוד. ובממאנת סתם נחלקו אמוראים בירושלמי שם אם צרתה חולצת או מתייבמת, עי"ש. והביאו בירושלמי שם את הברייתא שלנו שמפורש בה שאין צרתה מתייבמת אם מיאנה לאחר מיתת הבעל. ועיין שם בירושלמי שחילקו בין אם היו שם כמה יבמין לבין שהיה שם רק יבם אחד שהיבמה אסורה עליו משום ערוה, ובזו כולם מודים שצרתה אסורה, אם מיאנה לאחר מיתת הבעל. ועיין מ"ש להלן, שו' 5–6, ד"ה כל היכולה למאן.