תוספתא כפשוטה על יבמות יא:ז
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 11:7
Open in the reader →140-41. מי שהלכה אשתו למדינ' הים, באו ואמרו לו מתה אשתך וכו'. משנתנו פ"י מ"ד (בבא אמצעית), והתנא כאן כלל בבבא זו אף את הרישא של משנתנו בזה שהוסיף "הרי זה יקיים". 35 במשנתנו ברישא: ואם מתה הראשונה מותר בשנייה. ועיין בתוספות צ"ד ב', ד"ה ואע"ג, ובירושלמי פ"י רה"ו (ד"ו רה"ח), י"א ע"א. ובכי"ע ובקג"נ באה הלכה זו להלן אחרי חרש שנחלץ וכו', עיין בשנו"ס. ומאמר ר' יוסה שלהלן חסר שם לגמרי (והיא פיסקא ממשנתנו) ואינו מוסיף כלום על משנתנו.
242-44. ר' יוסה אומ' כל שפוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים, אין פוסל על ידי עצמו. פיסקא ממשנתנו הנ"ל. ובכי"ע ובקג"נ חסרה בבא זו, עיין מ"ש לעיל. ור' יוסה מניח כאן כלל בנושא אחות אשתו כששמע שאשתו מתה. וכן אמרו בירושלמי פ"י ה"ו (בד"ו הי"ד), י"א ע"ב: ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש, אחות אשתו נשואה, 36 כלומר, אם נשא אחות אשתו נשואה, משום ששמע שאשתו וגיסו מתו. הואיל והוא פוסל על ידי אחרים 37 שהרי אחות אשתו צריכה הימנו גט, כמפורש להלן בירושלמי, וממילא נאסרה על גיסו, משום מחזיר גרושתו אחרי שנישאת ונתגרשה. ולשיטת הירושלמי לעיל שם ה"א, י' ע"ד, כולם מודים שבכגון דא צריכה גט (ולשיטת כמה מן הראשונים אף הבבלי סובר כן בדעת ר' יוסי, ועיין בקרן אורה צ"ד ב', ד"ה ואע"ג, ואילך). והירושלמי אינו מחלק בין אחות אשתו ארוסה לבין אחות אשתו נשואה, ועיין גם ברי"ף פ"י סי' קכ"ג בשם "מאן דכתב", באוה"ג, עמ' 188, ובהע' ג' שם. פוסל על ידי עצמו. 38 ואשתו נאסרה עליו משום אחות גרושתו, שהרי צריך לגרש את אחות אשתו, עיין לעיל, הע' 37. ואחות אשתו פנויה הואיל ואינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל על ידי עצמו, 39 ועיין בתוספות צ"ה ב', ד"ה כל. והירושלמי אינו מדקדק בזה (נועם ירושלמי). דמר ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש צריכה הימנו גט (כלומר, אם נשא אחות אשתו נשואה). וכן פירש רב עמרם גאון, עיין באוה"ג, עמ' 187–188. ומדברי ר' יוסי מוכח שהת"ק של משנתנו לא חילק בכך והתיר להחזיר את אשתו, אפילו אם נשא את אחותה הנשואה משום ששמע שמת בעלה, ולפיכך דייקו מה שדייקו בבבלי צ"ד ב'. ועיין בתוספות צ"ד ב', ד"ה ואע"ג, ברמב"ן ובמאירי שם. ולעיל שם בירושלמי (וכן לעיל שם בה"ג), וכן בבבלי צ"ה ב' פירשו שדברי ר' יוסה עונים על פ"י סמ"א, על ניסת שלא ברשות שמותרת לחזור לו, ועיין עוד אוקימתא בבבלי שם צ"ה ב', והאריכו הראשונים בבאור השיטות, ונקטנו כאן בפירוש הפשוט.
344-45. אמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, והלכה לה למדינת הים וכו'. ברייתא זו היא ע"פ דמותה של הלכה ה', לעיל שו' 20, ואילך, ופשוטה היא, שהרי כבר מפורש לעיל שאם נשא אחות אשתו (אחרי ששמע שמתה אשתו) ואחר כך נתברר שאשתו קיימת מותרת לחזור לו, וממילא הראשונה בלבד היא אשתו 40 ועיין במנחת בכורים שהגיה בתוספתא, וכתב: הכי גרסינן ג"כ פעם רביעית, ונשא ד' אחיות, וכן מוכח מבבא דסיפא וכו'. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו, שהרי אשתו הראשונה אף היא בכלל האחיות, ויש כאן ד' אחיות, ולפי הגהתו יהיו כאן חמש אחיות, ועיין בתוספות נ"ד ב', ד"ה אמרו לו. [אח"כ ראיתי שבאר את כוונתו בעיטור בכורים להלן פי"ב (י"א ע"א מן הספר), ד"ה ונשא]. וכו', כשיטת ר' שמעון באשה שנישאת שלא ברשות, לעיל שו' 19. ובמשנתנו פ"י מ"ה הלכה מעין זו אלא יותר מסובכת, עיי"ש, והיא היא.
448. ואם בא על השנייה לשם אישות וכו'. עיין לעיל, שו' 25, ד"ה אם בא, ובהערה 25 שם, וכבר אמרנו לעיל שלפנינו מטבע של דברי ר' שמעון בהלכה ה' הנ"ל.