תוספתא כפשוטה על יבמות יד:י

162-63. אין בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה. ר' טרפון ור' עקיבא אומ' בודקין וכו'. וכ"ה בבבלי קכ"ב ב', בכי"מ (אלא שחסרה שם המלה "אומ'"), וכן מעתיקים בה"ג ה' ייבום וחליצה, ד"ו ס' ע"א, ד"ב, עמ' 287. וכן בעיטור אות ק', בדיני קרובים הפסולים להעיד, ד' ויניציאה, ל"ט ע"א (הוצ' רמא"י, אות ק', קבלת העדות, ס"א ע"ב): ואין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה, וכן פסק רבינו האיי דלאו הילכתא כר' טרפון ור' עקיבה (ויש להוסיף פסק רב האיי באוה"ג, סוף עמ' 242). וכן הוא ברשב"א, במאירי ועוד. אבל בבבלי בהוצאות שלפנינו: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דברי ר"ע. ר' טרפון אומר בודקין וכו'. וכן בחי' הרמב"ן שם: מ"מ כר"ע קי"ל דאמר אין בודקין. ובירושלמי פט"ז ה"ה, ט"ו ע"ד: אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה, מעשה באחד שבא להעיד לפני ר' טרפון וכו', אשכח תני אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה דלא כר' טרפון, דר' טרפון אמר בודקין וכו'. ודעת ר"ע לא נזכרה שם כלל. והנה הגירסא שלפנינו בבבלי: "דברי ר"ע. ר' טרפון אומר בודקין" היא קשה, שהרי הברייתא השנייה אומרת ברורות שר' טרפון בדק בדרישה וחקירה, ומה הוסיף "כתנאי", עיין במהרש"א. ואף גירסת רוב הנוסחאות אינה מיישבת את הקושי. ברם כבר ראינו שרוב הנוסחאות מקדימים את ר' טרפון לר' עקיבא. 67 ובגליון הבבלי העירו לדברי המ"מ פי"ג מה' גירושין הט"ו שגרס: ר"ע ור"ט אומרים בודקין וכו', והוא "תיקון" כדי לקרב את הגירסא לגירסא שלפנינו בבבלי. אבל במ"מ ד' קושטא וד"ו לנכון: ר' טרפון ור"ע וכו'. ובב"י טור אה"ע סי' י"א, ד' ווארשא, כ"א ע"ב, הביא בשם תשובת הרא"ש כלל מ"ו סי' ד' (צ"ל: סי' א'): דברי ר"ע, ר' טרפון אומר וכו', והוא תיקון ע"פ הבבלי בדפוסים. ובב"י ד"ר לנכון: ר' טרפון ור' עקיבא אומרים בודקין עדי נשים וכו'. וכ"ה בתשובת הרא"ש שם בכל הדפוסים. ואף גירסת תוספות ישנים במקומו: "ר' עקיבא ור"ט אומרים בודקים" חשודה בעיני, וכנראה שאף שם קרבו את הגירסא לנוסח הבבלי בהוצאות שלנו, וצ"ל: ר' טרפון ור"ע וכו', כברוב הנוסחאות. ומכאן רק פסיעה קטנה לגירסא אחרת, והיינו: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה [דברי] ר' טרפון, ור' עקיבא אומ' בודקין. ולפי זה מיושב נוסח הבבלי, והיינו שהברייתא הראשונה שהביאו שם שר' טרפון לא דרש וחקר, היא כתנא של ברייתא זו הסובר שלר' טרפון אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה. וכן באו"ז ח"א סי' תשד"מ, ק"ד ע"ד: ושנינן תנאי היא ואליבא דר"ט, דתניא אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה דברי ר"ט, ר"ע אומר בודקין, פי' לברייתא קמייתא פליגי ר"ט ור"ע, דלר"ט אין בודקין ולר"ע בודקין וכו'. וכן היתה הגירסא לפני האגודה בסוף מכילתין סי' קמ"ד, צ"א ע"ב, וכן מעתיק בב"י טור חו"מ סי' ל', ד' ווארשא מ"ד ע"ד. ועיין בקרן אורה במקומו כאן. ובשאלה להרשב"א ח"ג סי' קי"א: כתבת במה שאמרו ביבמות לדעת ר' עקיבא שעידי נשים צריכין דרישה וחקירה ראית לרב רבי משולם שכת' בה שאע"פ שאין הלכה כר' עקיבא וכו'. נראה קצת שאף הם גרסו כגירסת בעל האו"ז ולפיכך הזכירו את ר"ע גרידא. 68 אבל פשיטא שאפשר שגרסו כגירסת רוב הנוסחאות "ר' טרפון ור' עקיבא", ותפסו "ר' עקיבא". משום שבדעת ר' טרפון נחלקו תנאים.

264. מעשה באחד שבא לפני ר' טרפון וכו'. ירושלמי פט"ז ה"ה, ט"ו ע"ד, בבלי קכ"ב ב'. ואין ספק שהוא המעשה שלפנינו ברישא כאן, אלא שלפי הבבלי נחלקו תנאים כיצד נהג ר' טרפון, ועיין מ"ש לעיל, שו' 59–60, סד"ה מעשה.

365. עמנו היה בשיירה. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובבבלי: אני והוא היינו הולכין בדרך.

466. ונתלה הוא בייחור של תאנה. וכ"ה בד, בכי"ע ובבבלי הנ"ל בברייתא השנייה (שלנו). אבל לעיל בתוספתא כאן מפורש שהוא נתלה בזית . וכ"ה בירושלמי בברייתא שלנו ובבבלי בברייתא הראשונה שם.

567. יפה אמרת, כיונתה לשמי. וכ"ה בד. ובכי"ע, בירושלמי ובבבלי חסרה המלה "אמרת".

668. דמכפר שחרא. וכ"ה בכי"ע. ובירושלמי הנ"ל (לעיל שו' 64): מכפר שיחלה. ובבבלי בשתי הברייתות: דמכפר שיחיא. וכן להלן בדברי ר' טרפון אותם השינויים בין התוספתא הירושלמי והבבלי. ועיין לעיל, שו' 61–62, ד"ה דמכפר.

772-73. מיכן והלך הונהגו שיהו בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה. ליתא בירושלמי ובבבלי. ועיין באו"ז ח"א סי' תשד"מ, ק"ד ע"ד.

873-74. אמ' להן ר' עקיבא לכשתהא פונדקית תהא נאמנת. במשנתנו בסוף מכילתין: ר' עקיבא אומר לא על פי אשה (כלומר, אין משיאין) וכו'. אמרו לו מעשה בבני לוי וכו', והניחוהו בפונדק, ובחזרתם אמרו לפונדקית, איה חברנו ? אמרה להם מת והשיאו את אשתו. אמרו לו, ולא תהא כהנת כפונדקית ? אמר להם לכשתהא הפונדקית נאמנת. הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו. 69 מן הירושלמי מוכח שאין זה עיקר הטעם, ואף אין כאן וודאי שבבא זו היא מן המשנה עצמה, ולא תוספת ע"פ ברייתא, ובמשנה שברי"ף חסרה בבא זו. ובבבלי קכ"ב ב': מאי גריעותא דפונדקית. אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה, זה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו, וכן תני וכו', והא איה חברנו קאמרי לה (כלומר, ואין כאן מסיחה לפי תומה): כיון דחזיתינהו בכיא, אמרו לה איה חברנו וכו'. ברם בירושלמי במכילתין משמע שהפונדקית היתה יהודיה, שאמרו שם בסוף פירקין, ט"ז ע"א: עשו אותה כגוי מסיח לפי תומו, ושאלו שם כעין שאלת הבבלי, שהרי לרשב"ל כל ששואלין אותו והוא משיב אינו מסיח לפי תומו, ודחו את הטעם של מסיחה לפי תומה, והסיקו שעשו את הפונדקית כחיה שהיא נאמנת על אתר. 70 ירושלמי קידושין פ"ד ה"ב, ס"ה ע"ד, ב"ב פ"ג ה"א, י"ג ע"ד, ב"ר פפ"ה, י"ג, עמ' 1048, בבלי קידושין ע"ג ב'. ועיין בפירוש הראבי"ה ח"ד סי' תת"ק, עמ' צ"ה, והובא באו"ז ח"א סי' תרצ"ג, צ"ז ע"ד, במרדכי פט"ז סי' פ"ז ובהגה"מ פי"ג מה' גירושין הי"א. ולולא דברי המפרשים היה נראה שלשיטת הירושלמי החיה נאמנת משום שהיא אומנת, ואומן לא מרע נפשיה, ודווקא על אתר, לפני שחשבה חשבונות הרבה, 71 עיין להלן ב"ב פ"ז ה"ב ובבלי קידושין ע"ג ב' (איכא בינייהו דאהדר אפה). ולהלן כתובות פ"ג, שו' 16, ואילך: נאמנת אשה וכו', במי דברים אמורים בזמן שהעידו על מעמדן , אבל אם יצאו וחזרו אין נאמנין, שלא אמרו אלא מתוך הפיתוי ומתוך היראה. ובירושלמי שם ספ"ב, כ"ז ע"א: לא מסתברא [אלא] על אתר וכו' (עיין מש"ש להלן כתובות במקומו). ומכאן שאף במקום שהאמינו לאשה, פעמים לא האמינו לה אלא אם העידה לאלתר (על אתר), אחרי שראתה את המעשה. נאמנת, משום הרגלה לדייק בדברים השייכים לאומנותה. 72 בירושלמי ובב"ר הביאו ראייה לכך מן הכתוב (בראשית ל"ח, כ"ח): ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה , כלומר צא וראה עד כמה החיה מדייקת באומנותה, ומיד כשהוציא העובר את ידו נתנה עליו סימן, שמא יכניס את ידו, והשני יצא ראשונה. ועיין במה"פ בקידושין שם, ד"ה חיה, ולפי פירושנו אין מקום לדיוקו. והפונדקית היא יהודית, כשם שהחיה היא יהודית, ומה שאמרו במשנתנו "ולא תהא כהנת כפונדקית" כוונתו שלא תהא המיוחסת בישראל פחות נאמנת מזונה. 73 וכבר העירו רבים שפונדקית בלשון א"י הוא כינוי לזונה, כמו שמתרגמים התרגומים, וכמו שיוצא מדברי יוסיפוס, עיין מ"ש ביכלר בספרו דיע פריעסטער אונד דער קולטוס, עמ' 63, הע' 3. ועיין גם רד"ק שופטים י"א, א'. ועיין בהגהות יפה עינים קכ"ב א'. והאמינו לפונדקית משום שמעניינה היה לדאוג לאכסנאים, לזון אותם ולספק את צרכיהם. ואם אמרה שהאכסנאי מת דינה כאומן דלא מרע נפשיה, וממנהגה היה להודיע לקרובים, אם ידעה היכן הם. ולפיכך אמר ר' עקיבא כאן בתוספתא: לכשתהא פונדקית תהא נאמנת, כלומר אם אותה הכוהנת המיוחסת תרד למדרגת פונדקית ותפתח פונדק אף היא תהא נאמנת, משום שלפונדקית מאמינים בתוקף אומנותה.