תוספתא מעשרות ג

1רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון המהבהב בשדה ה"ז חייב השוחק את השום ואת השחלים בשדה הרי זה חייב.

2תינוקות שטמנו תאנים לשבת שחורות ומצאו לבנות לבנות ומצאו שחורות הרי אלו אסורות [מפני שספקן אסור ספקן אסור ספק] מוכנן אסור.

3כלכלת השבת ב"ש פוטרים וב"ה מחייבין רבי יהודה אומר הלל לעצמו היה אוסר [המלקט כלכלה לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר רבי יהודה אומר הלל לעצמו היה אוסר].

4[המעביר תאנים ממקום למקום ועברה עליהן שבת למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר] ר' יהודה אומר הלל לעצמו היה אוסר.

5סופי תאנים ובהן תאנים מכבדות תמרה ובהן תמרים הכניסום תינוקות או פועלין פטורין הכניסם בעל הבית חייבין הכניס שבלין לתוך ביתו לעשותן עסה פטור [לאוכלן מלילות] רבי מחייב ורבי יוסי ב"ר יהודה פוטר.

6המקליף שעורין שתים פטור שלש חייב ובחטים שלש פטור ארבע חייב אמרו לרבי אליעזר אע"פ שמחזירן למעטן הזה הרי הוא כמחזירן למעטן אחר.

7כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק חרדל שזרעו לירק וחשב עליו לזרע מתעשר זרע וירק נהגו בירקות היתר דברי ר"א אמר רבי יהושע בן קבוסאי מימי לא [גס לבי לומר לאדם] צא ולקט תמרות של [חרדל וכבוש] והוי פטור מן המעשרות.

8המטליא לא נהגו בה חכמים היתר לא למעשרות ולא לשביעית כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו.

9העוקר שתלים [מתוך שלו] ליטען בחוצה לארץ ולזרע ולהפקיר ולמוכרן לנכרי ה"ז חייב מפני שמוציאן מידי מעשרות ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר בן עזריה המשלח לחבירו שתלין ואטונין [והוצני פשתן מעשרן ודאי מפני שנחשדו רוב אדם עליהן] וחכ"א הרי הן ככל הפירות ואין מעשרן אלא דמאי.

10בצלים שהשרישו [זה בזה] בקופות הרי זה בחזקתן למעשרות ולשביעית אם היו טמאים לא עלו ידי טומאתן ומותר לתלוש מהן בשבת השרישו [זה בזה] בקרקע עלייה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין עלו ידי טומאתן ואסור לתלוש מהן בשבת [ואם תלש פטור] נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה אסורין בשביעית וחייבין במעשרות.

11[גומות] הלוף בורר גסה גסה [ומניח בתוך ידו] דקה דקה הרי זה פטור [בארץ] ובכלי ה"ז חייב אר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הבורר בארץ שהוא פטור ועל הבורר בכלי שהוא חייב על מה נחלקו על הבורר ביד שב"ש מחייבין וב"ה פוטרין.

12המפקיר שדהו [שנים ושלשה] ימים יכול לחזור בו אם אמר הרי שדי מופקרת יום אחד שבת אחד חודש אחד שנה אחת שבוע אחת עד שלא זכה [הוא] בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה [בינו לבין] אחר אינו יכול לחזור בו וקושר את בהמתו על גבי הפקר אבל לא על גבי לקט שכחה ופאה אבל עוקר ומשליך לפניה.

13[סופת] תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים ענבים ומשמר שדהו מפני ירק אם היו פועלין עוברין ביניהן אם היה בעה"ב מקפיד עליהן הרי אלו חייבין [ואם לאו הרי אלו פטורין].

14הזורה תבנו סתם ולקחו אחר [אפילו] להוציא הימנו פטור א"ר שמעון בן גמליאל מודין בית שמאי ובית הלל שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועביט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולעושה בטהרה מוכר לו חטים אע"פ שיודע בו שאינו גובל עיסתו בטהרה וכן בן לוי שנתמנו לו [עריסין ועושין בזיתים] הרי זה מפריש עשור זיתים ושמן טבל מתוך ביתו [אם אמר] מה שזיתים האלו ראויין לעשות מעשר בדרומן ותרו"מ בדרום דרומן.

15הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות פטור משבאו לעונת המעשרות חייב מלקט כדרכו ופטור דברי רבי עקיבה וחכ"א אף משבאו לעונת המעשרות חייב לפי חשבון מודים חכמים לרבי עקיבה שאם מכר לו תבואה לקצור וענבים לבצור וזיתים למסוק שלוקט כדרכו ופטור.

16איזה שום בעל בכי כל שאין לו אלא [זור] אחד מקיף את [העומד איזה הוא בצל של רכפה כל שאין עוקצו בצל מעוך לתוכו] רשב"ג אומר כל שאין לו אלא קליפה אחת.

17אלו הן גריסין הקלקין אלגוסין המרובעין רבן שמעון בן גמליאל אומר אין [לך] מרובע מששת ימי בראשית אלו הן עדשין מצרים [אלו] שגלגליהן חדין רבן שמעון ב"ג אומר כל שאין [בו צרור] רמ"א אף [הקלקל שעקציהן קטנין והלקטיהן] מרובין ר' יוסי אומר אף [הקנטין] שלמטה מהן כגון אלו צרכי חכמים ליתן בהן סימן לפי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל אבל האלרסין והאפרסקין והאצטרבילין לא צרכו חכמים ליתן בהן סימן לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל.

18פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד ושאר זרעוני גינה כגון זרע קשואין ודלועין וזרע לפת וצנונות שאין נאכלין פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ר' יהודה אומר לא אמרו אלא זרעוני גינה בלבד רבי יוסי אומר אף זרעוני שדה כגון זרע אסטים [ובקיא].