עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryתוספתא מגילה (ליברמן)

תוספתא מגילה (ליברמן) א

תוספתא מגילה (ליברמן) · Tosefta Megillah (Lieberman) 1

Open in the reader →

1כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר, ר' יהושע בן קרח' אומ' מימות אחשורוש. אמ' ר' יוסה בן יהודה היכן מצינו לשושן הבירה שמוקפת חומ' מימות יהושע בן נון, אלא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר. הסמוכין לכרך ונראין עמו הרי הן כיוצא בו.

2היוצאין בשיירה, ומפרשין בספינה, קורין בארבעה עש'. חל להיות בערב שבת, כרכין המוקפין חומה מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות בו ביום, ר' יוסה אומ', אומ' אני שלא יקדמו בני כרכין לבני עיירות, אבל קורין עמהן בו ביום. חל להיות בשבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בערב שבת, ומוקפין חומה לאחר שבת, ר' או', אומ' אני הואיל ונדחו עיירות גדולות ממקומן, ידחו ליום הכניסה.

3אמ' ר' יוסה אימתי, במקום שנכנסין בשיני וחמישי, אבל מקום שאין נכנסין לא בשיני ולא בחמשי, הואיל ומסתכנין בה, אל יסתכנו בה אלא בזמנה.

4מקרא מגלה, ותרומת שקלים, מקדימין ולא מאחרין, ספק מילה, וזמן עצי הכהנים, תשעה באב, חגיגה, והקהל, מאחרין ולא מקדימין. אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין קורין את המגלה, וגובין ומחלקין בו ביום, שאין עיניהם של עניים נשואות אלא ליום מקרא מגלה, שנ' והימים האלה נזכרים וגו', ועוד לקיים את השמחה בזמנה.

5מגבית פורים לפורים, ומגבית העיר לאותה העיר. אין מדקדקין במגבית פורים, אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלין אותן, והמותר אל יפול לכיס של צדקה. ר' ליעזר או' מגבית פורים אל יעשה ממנו עני רצועה לסנדלו. ר' מאיר או' הלוה מעות מחבירו ליקח בהן פירות, אל יקח בהן כלים, כלים, אל יקח בהן פירות, מפני שגונב דעת מלוה. ר' שמעון בן לעזר או' משם ר' מאיר הלוה מעות מחבירו ליקח בהן חלוק, אל יקח בהן טלת, טלת, אל יקח בהן חלוק, מפני שגונב דעת מלוה.

6קראו את המגלה באדר הראשון, ונתעברה שנה, צריכין לקרותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות באדר השני אין נוהגות באדר הראשון, ר' לעזר בי ר' יוסה או' משם ר' זכריה בן הקצב אין צריכין לקרותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות באדר השיני נוהגות באדר הראשון, רבן שמעון בן גמליאל או' משם ר' יוסה צריכין לקרותה באדר השיני, שכל מצות שנוהגות באדר השיני, אין נוהגות באדר הראשון, חוץ מספד ותענית שנוהגין בזה ובזה. שטרות שבזה ושבזה, כותבין אדר, ואדר שיני נכתב תניין, ר' יהודה אומ' אדר שיני נכתב תיו.

7אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ר' יהודה אומ' אף מכשירי אוכל נפש. ר' נחוניה בן הקנה אומ' יום הכפורים הרי הוא כשבת לתשלומין.

8אין בין שלש תעניות שניות לשבע אחרונות, אלא תרועה ונעילת חנויות בלבד. אין בין המודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.

9אין בין נזיר סתם לנזיר שלשים, אלא שהנזיר סתם מגלח יום שלשים ואחד, ואם גלח יום שלשים יצא, נזיר שלשים יגלח ליום שלשים ואחד, ואם גלח ביום שלשים לא יצא, וזה וזה מצותן לגלח ליום שלשים ואחד.

10אין בין דם המת לדם תפיסה, אלא שדם המת נזיר מגלח עליו, וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו, דם תפיסה אין נזיר מגלח עליו, ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.

11אין בין כזית מן המת למת, אלא כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בארבעה טפחים.

12אין בין כזית מן המת לעצם כשעורה, אלא טומאת אהל בלבד.

13אין בין אבר מן המת לאבר מן החי, אלא שאבר מן המת הבשר הפורש ממנו טמא, ואבר מן החי הבשר הפורש ממנו טהור.

14אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש, אלא קרבן. אין בין זב לזבה, אלא שהזב טעון ביאת מים חיים, זבה אינה טעונה ביאת מים חיים.

15אין בין זבה לנדה, אלא קרבן. אין בין זבה ליולדת, אלא הבאת קרבן. אין בין נדה לשומרת יום כנגד יום, אלא ספירת שבעה בלבד.

16אין בין בית המוסגר לבית המוחלט, אלא שבית המוסגר מטמא מתוכו, והמוחלט, מתוכו ומאחריו, זה וזה מטמין בביאה. אבנים שיש בהן נגע, מטמות מאחוריהן. אין בין נדרים לנדבות, אלא שהמקדיש נדרים לבדק הבית, ואבדו, חייב באחריותן, נדבות, אין משלם אלא טובת הנאתן בלבד.

17אין בין במת יחיד לבמת צבור, אלא כל שנידר ונידב קרב בבמת יחיד, כל שאין נידר ונידב קרב בבמת צבור. אין בין שילו לירושלם, אלא שבשילו בנין אבנים מלמטה, ויריעות מלמעלה, וירושלם, בנין אבנים מלמטה, ותקרה מלמעלה.

18אין בין כהן משוח בשמן המשחה המשמש לכהן משיח שעבר, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה. אין בין מרובה בבגדים משמש למרובה בגדים שעבר, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה.

19אין בין כהן משוח משמש למרובה בבגדים משמש, אלא פר הבא על המצות. אין בין כהן משוח שעבר למרובה בבגדים שעבר, אלא פר הבא על המצות.

20אין בין כהן מרובה בבגדים משמש לכהן משוח שעבר, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה.

21אין בין כהן משוח משמש לכהן מרובה בבגדים שעבר, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה ופר הבא על המצות.