תוספתא מועד קטן (ליברמן) ב

1כל אילו שאמרו מגלחין במועד, מותר לספר בתוך שלשים יום של אבל. אע"פ שהתירו לו לספר, לא יספר ברשות הרבים, אבל מספר הוא בצנעה בתוך ביתו.

2כל אילו שאמרו מכבסין במועד מותר לכבס בתוך שלשים יום של אבל. אע"פ שהתירו לו לכבס לא יוליך כליו לכובס, אבל מכבס הוא בצנעה בתוך ביתו. וכשם שאסור לספר, כך אסור ליטול צפרנים דברי ר' יהודה, ור' יוסה מתיר. וכן היה ר' יהודה או' הבאין מחוף הים, וממדינת הים, אסורין לספר ולכבס, וחכמים מתירין. אמ' ר' נראין דברי ר' יהודה בזמן שלא נטל רשות, ודברי חכמים בזמן שנטל רשות.

3אין כותבין שטרות עריסיות וקבלות במועד, ר' יהודה מתיר, שמא יקדמנו אחר.

4כותב אדם חשבונותיו במועד, ומחשב אדם יציאותיו במועד.

5ומקבלין קיבולת במועד למוצאי מועד, ובלבד שלא ימנה ולא ישקול ולא ימדוד, כדרך שעושה בחול.

6הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל, מפסיק את הרגל, ומונה חמשה אחר הרגל, ורבים מתעסקין בו, ומלאכתו נעשית על ידי אחרים. עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים.

7שלשה מתוך הרגל, מונה שבעה אחר הרגל, ארבעה ראשנים מתעסקין בו רבים, שלשה אחרים אין רבים מתעסקי' בו, לפי שאין הרגל עולה לו שיתעסקו בו הרבים, ומלאכתו נעשית על ידי אחרים. עבדיו ושפחתיו עושין בצנעה אצל אחרים.

8שמנה ימים קודם לרגל, מספר בערב הרגל, אם לא סיפר בערב הרגל, אסור לספר עד שיעברו עליו שלשים יום. שאע"פ שאין הרגל עולה לו לספירת שבעה, עולה לו לספירת שלשים.

9מי שקיים כפיית המטה שלשה ימים קודם לרגל, לא יכפה אחר הרגל, ר' ליעזר בן יעקב אומ' אפי' יום אחד, ר' לעזר בי ר' שמעון או' בית שמיי או' שלשה ימים, ובית הלל אומ' אפי' שעה אחת. ובערב שבת זוקף את מטתו ובמוצאי שבת כופה, אפי' לא נשתייר לו אלא יום אחד בלבד. אבל אין רשיי להתאבל בתוך המועד, אבל נוהג בצנעה בתוך ביתו.

10שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עיקרין במועד, שבראשונה היו אומרין אין שותין מי זבלין ומי דקלים וכוס עקרי' במועד, עד שבא ר' עקיבא ולימד ששותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עיקרין במועד.

11מקיזין דם לבהמה, לחיה, ולעופות, ואין מונעין רפואה מן הבהמה במועד. בהמה שתובעת את הזכר, אין מרביעין אותה, אבל מורידין אותה לבקורת, ר' יהודה או' חמורה שתובעת את הזכר, מרביעין אותה בשביל שלא תצטנן, ושאר כל הבהמות מורידין אותן לבקרות. ואין מרביעין במועד, ואין מרביעין בבכור ובפסולי המוקדשין. דנין דיני נפשות ודיני ממונות ודיני קנסות ושורפין את הפרה ועורפין את העגלה ורוצעין עבד עברי ופודין את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ואת מעשר שני ומפרקין מנעל מן האמום, ובלבד שלא יחזיר.

12מכביש של כובסין שהתירו קודם למועד, אין מחזירו לו, ואין צריך לומר שאין נוטלו הימנו, של בעלי בתים, נוטלו הימנו, ואין צריך לומ' שמחזירו לו.

13חניות פתוחות לסטיו, פותח ונועל כדרכו. לרשות הרבים, פותח אחת ונועל אחת. ערב יום טוב האחרון של חג, יוציא ומעטר את השוק בשביל כבוד יום טוב האחרון של חג.

14יושבין על ספסל של גוים בשבת, שבראשונה היו אומ' אין יושבין על ספסל של גוים בשבת, עד שבא ר' עקיבא ולימד שיושבין על ספסל של גוים בשבת.

15ומעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על ספסל של גוים בשבת בעכו, אמרו לו לא היו נוהגין כן להיות יושבין על ספסל של גוים בשבת, ולא רצה לומר מותרין אתם, אלא עמד והלך לו. מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לרחוץ בכבול, אמרו להם לא היו נוהגין להיות רוחצין שני אחין כאחד, לא רצו לומר להם מותרין אתם, אלא נכנסו ורחצו זה אחר זה.

16שוב מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שהיו יוצאין בקורדקיסין של זהב בשבת בבירי, אמ' להם לא היו נוהגין כן להיות יוצאין בקורדקיסין של זהב בשבת, לא רצו לומר להם מותרין אתם, אלא שלחום ביד עבדיהם.

17חכם שמת, הכל קרוביו. הכל קורעין, והכל חולצין, והכל סופדין, והכל מברין עליו, אפלו ברחובה של עיר. אין מוליכין חלילין לבית האבל אלא לבית המשתה ולבית השמחה במקום שנהגו. אי זהו מספד, זה שעל הלב, שנ' על שדים סופדים. טיפוח, בידים, קילוס, זה פישוט זרועות. חסלת מסכת מועד