תוספתא נזיר (ליברמן) ב

1בית שמיי אומ' כנויי כנויין אסורין. כיצד, אמ' הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה, בית שמיי אומ' נזיר.

2הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין, ומיטמא למתים, הרי זה נזיר, ובטל תנאי, שהתנה על מה שכת' בתורה, וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטל.

3יודע אני שיש נזירין, אבל איני יודע שהנזירין אסורין ביין, שאסור לשתות יין, ולטמא למתים, ר' שמעון אומ' אין לך פתח גדול מזה.

4הרי עלי לגלח חצי נזיר, הרי זה מגלח נזיר שלם דברי ר' מאיר, ר' שמעון פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבין.

5הריני נזיר, ועלי לגלח נזיר, ואם גילח לעצמו לא יצא.

6הרי עלי לגלח חצי נזיר, וחזר ואמ' הריני נזיר, אם גלח לעצמו לא יצא. אילו קרבנות שהזיר עליהן, לא אמ' כלום, שנ' קרבנו לה' על נזרו, ולא נזרו על קרבנו.

7הרי עלי חטאתו ואשמו של פל', מדעתו יצא, שלא מדעתו לא יצא. הרי זה חטאתו ואשמו של פלוני, והלך הלה והביא לעצמו, הרי הן כחטאת ואשם שכיפרו הבעלים.

8הריני נזיר שיהא לי בן, ונולד לו בן ספק שהוא בן קיימא ספק שאינו בן קיימא, ר' יהודה פוטר, ששגגת נזירות מותר. ר' שמעון מחייב, ששגגת נזירות אסורה. יאמר אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה, ואם לאו, הריני נזיר נדבה.

9הריני נזיר על מנת שיהא בכרי זה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב, או שאבד, ספק היו בו ספק לא היו בו, ר' יהודה פוטר, ששגגת נזירות מותרת. ור' שמעון מחייב, ששגגת נזירות אסורה. יאמר אם היו כדברי הריני נזיר חובה, ואם לאו, הריני נזיר נדבה.

10הריני נזיר לאחר ועשרים יום נזיר מעכשיו מאה יום, מונה עשרים ואחד ומונה שלשים ומספק, מונה שמונים (וחוזר ומונה שלשים) להשלים נזירותו ראשונה. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על שנדר נזיר שלשים יום, שאם גילח ביום שלשים לא יצא, על מה נחלקו על שנדר סתם, שבית שמיי אומ' אם גילח ביום שלשים לא יצא, ובית הלל או' אם גילח ביום שלשים יצא.

11מי שנזר שתי נזיריות, ראשונה נזירות סתם, ושניה נזירות שלשים, מגלח את הראשונה ביום שלשים ואחד ואת השנייה ביום ששים ואחד. ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השנייה ביום ששים יצא. ראשונה נזירות שלשים, ושנייה נזירות סתם, מגלח את הראשונה ביום שלשים ואחד ואת השנייה ביום ששים ואחד, ואם גילח את הראשונה ביום שלשים, מגלח את השנייה ביום ששים ואחד, ואם גילח ביום ששים לא יצא.

12מי שאמר הריני נזיר, וניטמא ביום שלשים סותר את הכל. ר' יהודה אומ' משם ר' ליעזר לא סתר אלא שבעה. הריני נזיר שלשים יום, וניטמא יום שלשים, סותר את הכל.

13הריני נזיר מאה יום, וניטמא יום מאה סותר את הכל. ר' יהודה אומ' משם ר' ליעזר לא סתר אלא שלשים. ניטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים. ר' יהודה אומ' משם ר' ליעז' לא סתר אלא שבעה. זה הכלל שר' יהודה אמ' משם ר' ליעזר, כל שניטמא ביום שראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור סותר שלשים יום, וכל שניטמא ביום שאין ראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור, לא סתר אלא שבעת ימים, חוץ מימי טומאתו בלבד.

14מי שהיה טמא ונזר, אסור לגלח, ולשתות יין, וליטמא למתים. ואם גילח, ושתה יין, וניטמא למתים, סופג את הארבעים. מזה ושונה, הטמאין לא עלו לו, ואין יום השביעי עולה לו מן המניין. כל אילו שיאמרו אין מתחיל לימנות עד שיטהר, אין יום השביעי עולה לו מן המניין. כל אילו שיאמרו מתחיל מונה מיד, יום השביעי עולה לו מן המניין. מנה נזירותו ולא הביא קרבנותיו, אסור לגלח, ולשתות יין, ולטמא למתים. ואם גלח, ושתה יין, וניטמא למתים, הרי זה סופג את הארבעים. ר' שמעון אומ' כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לנזיר לשתות יין וליטמא למתים.

15מי שנזר שתי נזיריות, מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו, ואחר כך נשאל על הראשונה לחכם להתיר לו, יצתה נזירות שניה בראשונה. מנה שתיהם, והביא קרבנות שתיהן כאחת, לא עלת בידו אלא אחת. הפריש של זה בפני עצמו, ושל זה בפני עצמו, והלך והקריב של זו בזו, לא יצא.