תוספתא פאה (ליברמן) ב

1נטל מקצת פאה וזרק על השאר, אין לו בה כלום. ר' מאיר אומ' קונסין אותו ונוטלין הימנו זו וזו.

2בעל הבית שנתן פאה לעניים, ובא עני אחר ונטלה מאחוריהן הרי זה זכה. שני עניים שהיו מתכשין על העמור, ובא עני אחד ונטלו מאחוריהן הרי זה זכה, שאין העני זוכה בלקט בשכחה ובפיאה עד שתפול לתוך ידו.

3פועלין שהיו קוצרין בתוך קופותיהן, הרי אילו מעבירין אותן.

4לא יטול בעל הבית לקט מן העניים על מנת ללקוט מבין העומרין.

5ר' יהודה אומר שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה שליקטו עניים (מבין) מן העומרין הרי זה הפקר. ר' דוסה או' לעתותי ערב. וחכמים או' הפקר אונסין הפקר שאין אחריות לרמאין.

6בעל הבית שנתן פאה לעניים, או' לו תן לנו מצד זה ונותן להם זו וזו הרי זו פיאה.

7פועלין שהיו עושין אצל בעל הבית, אינן רשאין לגמור את כל השדה, אלא משירין כדי פיאה. ואינה פיאה עד שיפרישנה בעל הבית לשם פאה.

8עני שראה כדי פיאה בין בתבואה בין באילן, אין רשיי ליגע בה, ואסורה משום גזל עד שתודע לו שהוא פאה.

9גוי שמכר קמתו לישראל לקצו', חייב בפיאה. ישראל שמכר קמתו לגוי, פטור מן הפיאה. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה, [חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור. ר' שמע' אומר ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה,] פטור מן הפאה. אימתי בזמן שהגוי ממחה, אבל אין הגוי ממחה חייב בפיאה.

10גוי שמת ובזבזו ישראל את נכסיו, המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל, בתלוש מן הקרקע פטור מן הכל. החזיק בקמה, פטור מן הלקט מן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות.

11הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשרות. אימתי בזמן שהגוי ממחה, אבל אין הגוי ממחה הפקר גוי הפקר, ופטור מן המעשרות.

12בעל הבית שנתן פאה לעניים, אין רשיי שיאמר להן טלו זרע ותנו פשתן, טלו תמרים ותנו מכבדות, נשרו ואחר כך הפרישן אין חייב משם פאה אלא זרע בלבד.

13[ארבע] מתנות בכרם, פרט שכחה ופאה ועוללות. שלש בתבואה, לקט שכחה ופאה. שתים באילן, שכחה ופאה. כל אלו אין בהם משם טובה. אפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו. ושאר מתנות כהונה, כגון הזרוע והלחיים והקבה, יש בהן משם טובה, ונותנן לכל כהן שירצה. אין מוציאין לא של כהן מכהן ולא של לוי מלוי.

14אי זהו לקט, זה הנושר בשעת הקציר ובשעת התלישה. ר' יוסה אומ' אין לקט אלא הנושר בשעת הקצירה בלבד, שנ' ולקט קצירך לא תלקט.

15שבולת שבקמה הרי היא של בעל הבית, שבקציר, הרי היא של עניים. חציה בקמה וחציה בקציר, נוטלה ומשליכה לאחוריו, שספק לקט לקט.

16חורי נמלים אסורין משם גזל, ואם הפקירן בעל הבית מותרי' משום גזל. ר' שמעון בן לעזר או' אם היו נזיקין אסורין משום גזל.

17בעל הבית שנתן כליבה לעני למלות לו מים, אין בו משום לקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות.

18עניים המחזרין בין הגרנות מעשרין ונותן להם. הצנועין מוציאין בידן מעות, בדברים הנאכלין, ונותנין לו דבר מיעט כדי שיאכלנו עד שלא יגע לעיר. ושאר כל מתנות עניים שבשדות שאין העני מקפיד עליהן, הרי אילו של בעל הבית.

19מאימתי שורפין קשין שבשדות, בשדה לבן עד הפסח, בשדה אילן עד ראש השנה, מפני גזל אדם ובהמה. בשדה בית השלחין מיד דברי ר' יהודה. וחכמים או' בשדה לבן עד העצרת, בשדה אילן עד ראש השנה, מפני גזל אדם ובהמה, בשדה בית השלחין מיד.

20המרבץ את שדהו כדי שלא יכנסו עניים לתוכו, אם היה הזיקו מרובה על של עניים מותר, ואם היזק העניים מרובה על שלו אסור. ר' יהודה או' בין כך ובין כך מלקט ומניח על גבי גדר, והעני בא ונוטל את שלו.

21השובלין שבקשין ושבשדות הרי אילו של בעל הבית. אמ' ר' עקיבה בזו נהגו בעלי בתים עין יפה.