צוואת הריב"ש קט
צוואת הריב"ש · Tzava'at HaRivash 109
Open in the reader →1התורה חסה על ממונם של ישראל ולמה כן כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי הוא נהנה מהחיות שיש באותו דבר כי לולא אותו הרוחניות לא הי' שום קיום לאותו דבר ויש שם ניצוצות קדו' השייכים לשורש נשמתו. ושמעתי כי זה טעם שיש אדם שאוהב דבר זה ויש אדם שהוא שונא דבר זה ואוהב דבר אחר.
2וכשהוא משתמש באותו כלי או אוכל מאכלין אפי' לצורך גופו הוא מתקן הניצוצות כי אח"כ הוא עובד באותו כח הבא לגופו מאותו מלבוש או מאכל או שאר דברים בזה הכח עובד להשי"ת נמצא מתוקנים לכך.
3פעמים יארע דבר שהוא שכשכלה כבר לתקן כל הניצוצין שהי' באותו דבר השייכים לשורש נשמתו אז לוקח ממנו השי"ת אותו הכלי ונותן לאחר ששייכים הניצוצין שיש באותו כלי לשורש אחר.
4ואמר ריב"ש ע"ה שאוכלין ב"א ושותין ב"א ומשתמשין בב"א היינו בהניצוצין שיש באותן הדברים לכך. צריך אדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו דהיינו מצד הניצוצין שיש שם באותן הכלים בכדי לחוס על ניצוצין קדישין: