צוואת הריב"ש קלב

1פירוש הפסוק בתהלים אודה ד' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך הנה יש לומר על פשט הפסוק דבשלמא מה שאמר אודה ד' בכל לבי ניחא. אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה הלא כתיב מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו איך אמר אספרה כל נפלאותיך.

2וא"ל עפי' מש"כ בזוהר והאלקים נסה את אברהם הול"ל נסה אברהם.

3ויובן עפ"י הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמ"ש חסד לאברהם וארז"ל שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע ויש אומרים פעם אחת ביובל ומה שאומרים אומרים בקיצור יש אומרים קדוש ויש אומרים ברוך ויש אומרים פסוק אחד כמ"ש על מלאכים ידועים שאומרים כל אחד פסוק אחד מן המזמור הודו לד' כי טוב וכיוצא. והנה לאיש הישראלי הורשה לזמר ולקלס בכל עת וזמן להאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות.

4ולהבין זה משל למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר הרמנין לפניו ולקלסו והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעור לקילוסו לפי ערכו וחשיבותו. וכל זה כאשר יש רצון לפני המלך אבל אם פני המלך ח"ו בכעס אזי יראים לקלסו כל עיקר כמ"ש מה לקלס המלך. בשעת זעם. ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פני המלך. והנה בבוא בן המלך חביבו ואהובו לקלס המלך הנה הבן אינו חושש לכל זה כי אם אף המלך בכעס כאשר רואה בנו חביבו נכנס שמחה ותענוג לאביו.

5והנה אמרנו בבוא השמחה ואהבה נסתלק הכעס הגם שהוא כך טבעיות מ"מ צריך להבין ענינו. וי"ל שכאשר האהבה והשמחה גוברות וגורמות להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו ושם הוא נמתקה כידוע שהדינים אינם נמתקים אלא בשרשם.

6וזהו פירוש הפסוק והאלקים נסה את אברהם ר"ל אלקים שהוא הדינין נסה נתעלו ונסתלקו למעלה למעלה ונמתקו. ולמה את אברהם. כלומר מכח האהבה והחסד שהוא אברהם שהוא נמשל לבן מלך.

7כו ונחזור לענין המשל הנ"ל שאמרנו שהבן קולס בלי שיעור כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור מחמת ב' עניינים אחד שהוא אביו ומלכו החיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר ומה גם שאין לו חשש וכו' עוד על זה גופא יש להלל לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור שלא נתן רשות כזה לשום שר וטפסר. ועל מה שנותנין איזה יתרון מלעילא שייך לומר בו לשון הודי' כמ"ש בלידת יהודה ותאמר לאה הפעם אודה.

8ואפשר יהי' הפסוק כך אודה ד' בכל לבי כלומר לבד השבח והקילוס שאני מחויב לקלסו כמצות הבן על האב לבד מזה אודה לו כי ד' בכל לבי. כלומר אהבתו ית' תקוע בלבי זה מורה שגם אהבתי תקוע בלבו כי כמים פ"א פנים ומטעם זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך.

9אבל מי ימלל וכו' לכן אספר ר"ל המעט מה שיש ביכולת בידי להודות ולספר יהי' נחשב כאילו ספרתי כל נפלאותיך. כי אין המניעה ממני רק שבלתי אפש' לסיים שבחי' דמרי' עלמא ולספר כל נפלאותיך. כי אין להם שיעור וקץ. לכן מה שאני מספר כלומר המעט שאני מספר יהי' נחשב כאילו הם כל נפלאותיך. כי החיוב מוטל עלי לספר שבחו בלי שיעור מחמת ב' ענינים כן נראה לי: