צוואת הריב"ש פז

1יחשוב שבתפלתו הולך מהיכל להיכל וכשיבא לו מחשבה זרה מגרשין אותו כי דנין אותו בכל היכל אם ראוי לכנוס.

2ואם אינו מתפלל בהתלהבות יתחיל להתפלל בכח ואם מתפלל בהתלהבות אזי יראה על המחשבה מה הוא אם באהבה רעה כגון ניאוף יביא אותה אל שרשה שהוא אהבת השי"ת.

3דיש ז' מחשבות ולא יותר וזהו ז' ימי הבנין ובכל אחת יש ערב ובוקר, ערב לשון תערובות שחשב מחשבה חיצונה, ובוקר לשון בקרת שמבקר את השי"ת.

4ואלו הם אהבת השם, ואהבת עבירות, ויראת השם, ויראה רעה, כגון שנאה והתפארות שמפאר השי"ת. ורעה שמפאר א"ע.

5וניצוח, והודי', ויסודת לשון התקשרו'. וכל אחד כלול מי' ובכל מחשבה רעה מחי' ח"ו שבעה עממין.

6וזה פי' מדרש הנעלם העולם הי' מתמוטט אמר הקב"ה הא אברהם זימן למיפך בעולמות פי' מדת אהב'. הא ישמעאל זימן למיפך פי' אהבה רעה ממילא כשחושב באהבה רעה מחי' את ישמעאל וטינופת שעמו.

7הא יצחק פירוש מדת יראה. הא עשיו פירוש רציחה וכשחושב ביראה רעה הוא מחי' את עשיו וטינופת שעמו ח"ו.

8אמנם אם חושב באהבה רעה. יאמר בלבו מה עשיתי שלקחתי חלק מעולם המחשבה אל מקום הטינופת ובזה יוכנע ויבא עד לעפר ויביא זאת המחשבה למדת אין ואח"כ תבא אל העולם אהבה בזכרו אם אני אוהב את הדבר כזה כגון אשה שטיפה סרוחה כמה יש לאהוב את השי"ת.

9וכן אם שומע איזה דבר שחוק ועי"ז נולד לו שמחה יחשוב הלא זה חלק מעולם אהבה. וכן אם רואה או אוכל דבר שיש לו תענוג ממנו יחשוב הלא זה הוא חלק מעולם התענוג ויראה מאד שלא יתגשם התענוג ההוא כי אז תתענג על ה' כביכול למעלה מהשם.

10אלא ישים כל עצמותיו אל התענוג ההוא כי הלא הוא חלק מעולם התענוג ויבא הוא לעולם התענוג והוא יושב כאן ואוכל והוא בעולם התענוג וכשצריך ועושה תענוג לעצמו מביא תענוג של השי"ת בכל העולמות.

11וכן אם רואה דבר הזה שיש לו פחד ממנו יאמר מה יש לירא מדבר זה הלא הוא אדם כמותי ומכש"כ לפני בהמה וחי' אלא שהוא יתברך הנורא מתלבש בדבר זה כמה יש לו לירא ממנו בעצמו.

12וכן בהתפארות אם מפארין אותו ואם בא לו באמצע התפלה התפארות או שמפארין אותו שהוא לומד בכוונה יחזק בעצמו יראה שהוא בושה לפני השי"ת. ואם בניצוח ינצח את המדה הזאת או כמו שמבין יחזיק בעצמו ניצוח. וכן בהודי' וכן בהתקשרות שלא יהא מקושר רק להבורא יתברך בעצמו: