יכין דמאי ז:לב

1נוטל מאה ואחד דבק"א שנוטל. ודאי יש א' של הטבל. ואז אחר שיפריש מצ"ט הנשארים ט' למע"ר וט' למע"ש. הותרו פ"א הנשארים ממ"נ. דאם חולין הם. הרי מותרים. ואם מהטבל הן. כולן או מקצתן. הרי הותר הטבל בכל מקום שהוא ע"י א' טבל שבק"א שנטל שיהיה זה הא' לתמ"ע על ה י"ט שנשארו. ומהצ"ט הפריש ג"כ המע"ר והמע"ש כראוי. ואת"ל שמא אותן ט' שיפריש והט' שיפריש למע"ש. יהיו כולן או מקצתן מהק' חולין שנתערבו. ונמצא מפריש מפטור על החיוב. י"ל הרי אם אלו שהפריש הן חולין. ע"כ שיש כנגדן טבל בהק"א שהפריש. ויהיה המעשר והמע"ש בהק"א שהפריש. ואע"ג דמהק"א ההם א"א ליתן להלוי הט' מעשר. דהרי התרומת מעשר שהפריש מעורב שם. עכ"פ אין הלוי מפסיד כלל עי"ז. מדקיבל חלופיהן מהצ"ט שנשארו אצל הבעלים. והרי מעשר כיון שהופרש מותר לזרים. מיהו פשוט שבמע"ש יאמר שיהיה מחולל על המעות בכל מקום שהוא בין בהצ"ט בין בהק"א. ואותן ק"א שנטל. מדמעורב בהן א' של תרומת מעשר. ימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי א'. שהוא תמ"ע שחייב מק' טבל שלו. מיהו מה יעשה כהן בק"א אלו שקבל. דשמא טבל הן ולא הופרש מהן התמ"ע עדיין. פליגי בירושלמי. אי צריך כהן להפריש עליהן ממקום אחר. או דסגי לי' בקריאת שם. לומר תמ"ע שבכרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. דמדאין הפרשתו רק מספק. דשמא חולין הוא. סגי בהכי. וה"ה אם הי' הטבל שנתערב טבול גם לת"ג. הי' צריך להפריש ק"ג. כדי שיהיו נחשבים ב' היתרים לת"ג וא' לתמ"ע. והא דלא נקט תנא הכי. ה"ט משום סיפא. וכמו שיתבאר. והא דנקט ק' טבל. ה"ה בפחות. כגון נ' טבל וק' חולין. נוטל ק' וחצי שאז יהיה החצי שנוטל יותר מהק' ודאי מהטבל ויוכל לחשבו לתמ"ע על נ' הטבל אלא דרצה למנקט מספר שלם שנוטל סאה שלימה. ואגב זה דנקט ק' טבל. נקט נמי ק' חולין. וה"ה בהיה חולין פחות מזה. כגון שהיה ק' טבל וא' או ב' חולין. נוטל כדי החולין שנתערב וא' יותר כדי התמ"ע שחייב מק' הטבל. ומוכר להכהן מה שנוטל חוץ מהתמ"ע שחייב. עוד י"ל דלהכי נקט הכא שיהיה ק' חולין אגב סיפא בנתערב ק' טבל בק' מעשר. דהתם צריך שיהיה בשניהן ק'. כדי שיהיה בהטבל כל כך מעשר כשיעור התמ"ע שחייב על הק' מעשר. ואגב זה נקט גם בהך דהכא בק' ק' ודו"ק: