יכין כלים כט:כח
יכין כלים · Yachin on Mishnah Kelim 29:28
Open in the reader →1אם רצה לקיים טהור ר"ל אע"ג שרוצה לקיימן כך. אפ"ה אין היותר מהשיעור חיבור להשיעור דאע"ג דמה שלפנים מהשיעור מק"ט. אפ"ה מה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו וגם אמק"ט שם. [כך פי' הר"ש והר"ב. וכך פסק נמי הרמב"ם [פכ"א מכלים]. וק' כיון שדעתו לקיימן כך יחד הרי כל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב]. ואת"ל כל שא"צ אהדדי לא אמרינן כל המחובר לטמא טמא [כפי"ט מ"ח]. עכ"פ למה הוצרכו רבותינו להדחק במלת אם ולפרשו כמו אע"ג. ולא פירשו כפשוטו דאם רוצה לקיים כך שישאר החבל ארוך אף שהוא יותר מצרכו. כולו טהור ואמק"ט דמ"ש מקורדם דבבולט ידו לאחריו יותר מהראוי דכולו טהור. אף מה שמהקתא תוך השיעור [וכמ"ש הר"ב במ"ד] וה"נ כשהחבל יותר מהשיעור. אינו ראוי להמשקולת וכלטול ממנו דמי ואמק"ט ככל חוטים וחבלים שאמק"ט [וכמש"ל] אבל בעתיד לחתוך מהחבל היתר מצרכו בשיעורו הנ"ל אז רק הנצרך להמשקולת מק"ט. והנותר אינו חיבור להשיעור דלמגזייא קאי. וי"ל דא"א לומר כן. דאי נימא דיש הכא חילוק בין דעתו לקיים החבל כך או לא. א"כ תקשי מ"ש הכא מלעיל בחבל היוצא מן המטה [רפי"ט] דלא מחלקינן בכך. אע"כ דהתם והכא דינן שוה. ואין חילוק בין דעתו לקיימן או לא. דבכל גוונא מה שלפנים מהשיעור טמא. ומה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו. ואי משום קושייתינו דמ"ש מקתא במ"ד דפי' הר"ב דכשהוא יותר מהצורך כולו אמק"ט ע"כ צריך לחלק בין חבל רך לקתא קשה. דדוקא בחבל מטה [רפי"ט] וכ"כ בחבל של ציירים במשנתינו. שגם כשיש מותרות בהחבל מה שאינו נצרך לו יכול לכננו על ידו [כפרה פ"ז מ"ז] ויכול להשתמש בו כך אף שיש בו הרבה יותר מהראוי. וכיון שכך אותו החלק שצריך לתשמישו הו"ל חיבור ומק"ט והנותר אינו חיבור. אבל קתא מדהוא קשה. אם הוא ארוך יותר מהראוי אינו ראוי לתשמיש כלל. מה אמרת הרי אפשר שיקצץ הנותר הרי אז פנים חדשות בא לכאן. דאין לדמותו להעושה מפשוט פשוט דלא חשבינן ליה כפנים חדשות [כפכ"ח מ"ה] הכא שאני דקודם שקצץ היותר לא הוה חזי כלל. והו"ל שפיר לאחר שקצצו פנים חדשות. משא"כ התם. לפיכך הכא כיון שקודם שיחתוך היתר לא חזי כלל אינו חיבור. ויש ראיה לזה מלשון המשנה דיש לדקדק למה רק במשנתינו קאמר תנא דינא דיתר מכאן. ולא קאמר הכי בכל המשניות שאח"כ. אע"כ משום דבכל השיעורין שנזכרו בכל המשניות שבפרקן הדבר פשוט דמדיוקא שמעינן. דכיון דקאמר דבשיעור כך וכך כולו חיבור. ממילא שמעינן דכשהוא יותר מהשיעור. כולו אינו חיבור והיינו מדלא חזי כלל. דאף בחוטי מאזנים דמשנה ד' וכדומה. א"א לכננו או לענבו. שעי"ז יכבד הכף ולא יהיה יכול לכוון משקלו כראוי. אבל בחוט משקולת הכא שאפשר לכנן החוט על ידו וכדאמרן אצטריך תנא שפיר למתני. דאפי' אם רצה לקיימו כך. רק המותר טהור. אולם הרמב"ם [בפ"כ מכלים הי"א] נראה ברור מדבריו דס"ל דגם בקורדם רק היתר מהשיעור טהור ודלא כהר"ש והר"ב]: