יכין קינים ג:עד

1ואורך ימים תבונה ר"ל כל עוד שיאריכו ימים יותר, יוסיפו להשיג התבונה, שהיא מדריגה יותר גדולה ונשאה מחכמה. וביותר בחכמת התורה הקדושה, אשר במקורה היא שבעה ספרים [שבת קט"ז א'] ונתנה בשבעה קולות שנאמרו על המים, הנזכרים בפסחים [ק"ב א'], כי גם תה"ק נמשלת למים, שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך [כתענית ד"ז א'].

2והנה באתי עד הלום, לפרש בעזרת אבינו שבשמים, מסכת קינין החמורה שבחמורות שבכל הש"ס, בפירוש מספיק מזוקק שבעתיים, אשר עד הנה לא זכיתי לראות עוד על מסכת זו פירוש שלם אשר יפלש כל סתרי תעלומותיו. וביחוד מאן גבר ומאן גבר למשרי כל קטרין בג' משניות אלו האחרונות, מכלל דאיכא ראשונות שונות שבה. אשר עד הנה עם כל רבוי פרושי רבותינו היו כספר החתום, חמורות קשורות, וקמורות טמורות, והן הן גופי הלכות שמורות [כאבות סוף פ"ג]. ואני בעניי במקלי ותרמילי, ובעיני כהות חכללי, אנה אני בא, ומה כחי כי איחל לירד לעמקי תהום רבה זה, כבר אמוראי בפרוותא דמשמהג למיסק מרגניתא וכסיתא ולא אשכחה נפשי ננס וקטע, זוחל כתולע, קצר שכל ודע, חסר אמרים מהשתרע, ועל יריכו צולע, עיף ויגע. והנה זה לעיני, הים הגדול רחב ידים, יהוממו ירוממו מימיו, יעלו שמים ירדו תהומות, שם תהום אל תהום קורא בהמון גלים בתלתלים כגלגלים, ושאון משברים כבהררי נמרים, במסכת זו חמרים חמרים. שם התנינים הגדולים, ברעש עולים, ולויתנים איתנים, בחרבותם מזויינים, עושים כוונים, בנעמנים נאמנים, חדשים גם ישנים. ובכל זאת מקולות מים רבים אדירים כבירים, יחילו יבהילו ירגזו תהומות. שמעו גם בעלי תריסי התורה וירגזון, חיל אחז יושבי גזית מדרשות. כי גם דדלו דיילי גם בהון נפל סתר פתר, כי גם שרים עצרו במילין, ולוחמי מלחמת התורה כף ישימו לפיהם, יודו ולא בושו, כי בסלע המחלקות הזה, הנה קהה הברזל חרבותם, כי סגור ומסוגר המסכת זאת כעיר בצורה, וכבריח ארמון נצורה, וסובו ורובו בעל חיצים, וישיבו חרבותם אל נדנה:

3ויהי עד כה וכה, והשמים התקדרו בעבים, וקול ה' חוצב להבות אש להבים, וה' אמר לשכון בערפל, אני את דכא ושפל רוח, ולהחלש יאמר גבור אני. ומאחר עלות הביאני, וצעיר ונבזה מבור שאון העלני, ובין נבכי ים נורא הזה הוליכני, ובחסדו הקימני, ובישועתו הקדמני, ובאורו האירני, וכל יקר סתרי גנזיו הראני, וישם רגלי כחילות בתוך הים ביבשה. ויהי כמעט אשר נסתה כף רגלי היונה העלובה, הצג על הארץ לעלות מהים ליבשה, ואשא עיני עוד לאחור. ולא יכולתי לתת מעצר לרוחי, מלהלל גבורות ה' ולהשמיע קול תהלתו על לוחי, על חסדו ואמונתו אשר היה אתי עמי בכל הדרך הזה, אשר הלכתי בטוחי. ואומר מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' ממך הכל ה' אלהי אבותי, כי מי אנכי ה"א ומי בית אבי כי הבאתני עד הלום. ברוך אשר עשה הים הגדול והנורא הזה, וברוך אשר בין שאון גליו הנחני בדרך אמת. בדרך אמת. אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים, כרוה נכבדי עם, ומשם רועה אבן ישראל. כי הוא הנותן כח לעשות חיל, לעומד בבית ה' בליל, עיף ויגע בלי כח ואיל. ואקרב אל המזבח, להקריב אלף תודות לנחוח ריח, לאדון עולם רזים מפענח, ויושע לננס אשר קומתו שוחח. ואני תבענה שפתי תהלה ותפלה, כום ישועות אשא ובשם ה' אקרא מלה במלה, אתה ה' צורי וגואלי, אשר פדית נפשי מכל צרה יקרה בנואלי, ותהי עמדי בכל הדרך אשר הלכתי בפועלי, ותשלח לי עזרתך מקודש ותוציאני מהמבוכות, סבוכות במצוקות, קצרות וארוכות, חזקני ואמצני ה' אלהי אבותי, עם כל זרע קודש אשר חננת את עבדך, לא אודותי, רק למען לעבדך שכם אחד, והסר מלפנינו כל המניעות והטרדות, כדי שנוכל ליחד ולקדש כל מחשבותינו בעסק תורתך ובקיום מצותיך באהבה, וטהר לבבינו לעבדך שכם אחד באמת, כי אתה אלהים אמת, ודברך אמת וקים לעד, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד עולם אמן ואמן.