יכין מקואות ד:מה
יכין מקואות · Yachin on Mishnah Mikvaot 4:45
Open in the reader →1וכמה יהיה בנקב נ"ל דמדלא הזכיר שאלה זו כמה יהא בנקב לעיל במסכת פרה [פ"ה מ"ז] וכ"כ לא תני התם כי הכא ניקב' למטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כ"ש. אלא וודאי דהא דקתני הכא ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל. עד סוף משנתינו. לא קאי אהנך כולהו דלעיל. אלא רק לענין מקוה קאמר. דאילו לענין חטאת והצלת צמ"פ. א"צ שיהי' אינו יכול לקבל כ"ש למטה מהנקב. דאפי' מקבלת למטה מן הנקב לענין מי חטאת היינו שולי כלי שפסולי' לחטאת. ולענין צמ"פ אם נשאר הנקב פתוח שיעורו בכזית למיוחד לאוכלין. ובכונס משקה במיוחד למשקין אז אינו מציל. ואם סתם הנקב אז דוקא אם הנקב כמוציא רימון אינו מציל. וכל זה אפי' במקבל למטה מהנקב. ורק דכל הנך לא הוה נקט להו תנא הכא רק אגב גררא במה דשוו דינייהו למקוה לענין חשיבות כלי. ולהכי לבתר דסיים הדר לענין דמכילתן לענין מים שבתוכה שלא יפסול למקוה. וקאמר' ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה וכו' כשירה [מלת כשירה ודאי רק לענין מקוה משמע]. ועל זה חוזר התנא ושואל כמה יהא בנקב. בין כשהנקב בשולי הכלי או בדופנו סמוך לשולים ולא יפסלו מים שבתוכה משום שאובין. דאע"ג דכבר יהבינן לעיל שיעורא להנקב שאין מקבל מים. היינו בדופנו של כלי. שלא ישאר בהדופן למטה מהנקב כדי לקבל מים כ"ש. אבל כמה יהי' גודל חלל הנקב ומשיב כשפופרת הנוד. והוא כרוחב ב' אצבעות שסמוכים לאגודל כשהן חוזרות ברווח סביב תוך הנקב. דכשהנקב גדול כל כך תיכף כשיתן לתוכו מים. יזובו מיד לחוץ בשטף מים רבים. ושוב אינה נחשבר בית קבול בין שהנקב בשולי הכלי או בדופן הכלי סמוך לשוליו. אבל כשהנקב קטן מזה אף שאפשר שנתבטל ממנו שם כלי כשהוא כזית או בכונס משקה. אפ"ה לא נתבטל שם בית קבול מינה. א"נ נ"ל דלעולם לענין מקוה נמי בשניקבה בשולי הכלי או סמוך לשולים נמי סגי בשניקב בכונס משקה. מיהו זהו דוקא בשנתנקב הכלי כשהוא תלוש. ובהא לא איירי תנא הכא. אלא בבא דניקבה מלמטה או מן הצד דקתני הכא קאי ארישא בהיתה כלי וחיברה בסיד דקאמר ממלאין בה וכו'. ועלה הדר קתני ניקבה מלמטה. ר"ל ואם לאחר שחיברה בסיד דחשבית לה ככלי חזר וניקבה למטה בשולי' או מן הצד סמוך לשולים באופן שאינה יכולה לקבל מים מתחת לנקב כשיר' ועלה הדר תו ושואל וכמה שיעור בנקב ומשיב כשפופרת הנוד. דדוקא כשנתנקב הכלי בשעה שהיא תלושה סגי בשנתנקבה בכונס משקה. שתחשב שנתבטלה שם כלי ממנה. אבל הכא שבשעה שקבעה וחיברה בארץ הי' עליה שם כלי ורק כשכבר היתה מחוברת בארץ ניקבה. הרי גם עתה כשניקבה מקבלת מים יפה שהעפר סותם הנקב. להכי לא נתבטל ממנה שם כלי עד שתתנקב כשפופרת הנוד [וזהו כעין החילוק שכ' הש"ך [ר"א סקכ"ג] בשם רב"י ליישב דברי הרמב"ם בזה. וזהו כוונת פירושי שכתבתי בחבורי הקדום בס"ד]. אולם בש"ע [ר"א ס"מ] פסקינן דבניקב כשפופרת הנוד. אז אפי' לכתחלה תו לא מחשבו מים שבתוכה שאובין לפסול מקוה חסירה. ובניקבה רק בכונס משקה. אז רק בדיעבד מהני טבילה בשנתערב מים שבה במקוה החסירה: