יכין מקואות ז:כז
יכין מקואות · Yachin on Mishnah Mikvaot 7:27
Open in the reader →1ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: