יכין מקואות ח:לא
יכין מקואות · Yachin on Mishnah Mikvaot 8:31
Open in the reader →1ר' עקיבא אומר לעולם חמש ס"ל כר' ישמעאל דלאו אעונות קפיד קרא רק אימים. וס"ל נמי כר' ישמעאל דמרע"ה הוסיף יום א' מדעתו. והפרישן ביום ד'. אלא דס"ל דבשחרית יום ד' הפרישן. נמצא שיש בין שימוש לטבילה ה' עונות. יום ד' וליל ה' [ויום ה']. וליל ו' ויום ו'. ומדהוזקק להפרישן בהשכמת יום ד' ש"מ דעל ה' עונות שלימות קפיד קרא. והא דקאמר מלת לעולם היינו כדי לאשמעינן. דגם כשיצא מקצת עונה ראשונה. וכגון ששמשה באמצע היום או באמצע הלילה. חוזרין ונותנין לה מקצת עונה ששית. כמנין השעות שעברו לה מעונה ראשונה. ולאפוקי מראב"ע לעיל דס"ל דכל שאין העונה שלימה. אין השעות מתחשבות כלל. להכי קאמר ר"ע לעולם ה' ולא יותר. מיהו לכל מר כדאית ליה. דוקא כשפלטתו קודם זמן הקבוע. אז דין הפולטת כאדם הרואה קרי. שהיא והזרע הנפלט שניהן טמאין. אלא שהיא אינה רק ראשון לטומאה. כזכר הרואה קרי. והזרע הנפלט דינו כהקרי. ששניהן אב הטומאה. אבל בפלטה אחר הזמן הקבוע. אז גם היא גם הזרע הנפלט שניהן טהורין. מדכבר נסרח ואינו ראוי להזריע. והנה לרמב"ם קיי"ל כראב"ע [כפ"ה מאהט"ז הי"א]. וכל זה מדהי' לו להרמב"ם גירסא אחרת בש"ס. אבל אנן קיי"ל דלא כחד מהנך מ"ד. אלא כחכמים [שבת ד' פ"ו ב'] דו' עונות שלימות בעינן. ותוך זמן זה. כשפולטת טמאה. ומדקיי"ל דכל פולטת ש"ז דינה כרואה דם וסותרת יום טהרתה שבז' נקיים [כנדה מ"ב א']. וקיי"ל נמי. דזה אינו לבד לענין טהרות. אלא גם לבעלה [כרמב"ם פ"ו מאסו"ב הט"ז ודלא כהראב"ד שהביאו רב"י בטור יו"ד דקס"ט סע"ג]. לפיכך כל אשה ששמשה וראתה אח"כ דם אינה רשאה להתחיל למנות ז"נ מיד מיום שלאחריו. דחיישינן שמא תפלוט הזרע תוך הז"נ. ולאו אדעתה. והרי אז. אף דרק הרואה דם תוך הז"נ סותרת כל הימים שסתרה כבר מדבעינן ז"נ רצופין [כנדה ל"ג ב']. עכ"פ גם הפולטת ש"ז סותרת עכ"פ כל אותו יום שפלטה בו [כרב"י בטור י"ד דקסט"ד]. ולהכי קודם שתפסק בטהרה להתחיל למנות ז"נ שלה. תקנח אותו מקום מבפנים יפה יפה במוך. או תרחצו בפנים בחמין. כדי להפליט כל הזרע שברחמה. ואם אין האשה רוצה לכבד ביתה כנ"ל קודם שתפסק בטהרה. אזי צריכה להמתין מלספור ז"נ עד אחר ו' עונות מיום שמושה. מלבד יום התשמיש [דהרי אם שמשה מיד אחר כניסת הלילה א"א לה לפסוק בטהרה אחר ו' עונות מזמן ההוא. דהרי ז"נ שלימים בעינן. אלא צריכה להמתין מלהתחיל למנות הז"נ עד תשלום יום התשמיש]. ולפיכך אם שמשה למשל ליל מוצאי שבת. או ביום א' לא תפסוק בטהרה עד תחלת ליל ה'. דכשתפסוק אז בטהרה. גם אם תפלוט אח"כ הזרע. כבר נפסד הוא וכמים בעלמא הוה. מיהו כך הוא הדין. אבל אנן נוהגין להצריכה להמתין עוד יום א' יותר. משום דחיישינן שמא תשמש בביה"ש שאחר יום א'. ותחשוב שעדיין יום א' הוא. והרי הוא יום ב'. להכי גם בשמשה בליל מוצאי שבת. חשבינן כאילו שמשה ביום ב'. ולא תפסוק בטהרה עד הלילה שקודם יום ו'. באופן שיהי' יום ו' יום הראשון של ז"נ שלה. והחמירו עוד שקנוח במוך וגם רחיצה בחמין בפנים באותו מקום. לא מהני. דשמא לא תקנח או לא תרחץ יפה יפה. ועוד החמירו. דמשום לא פלוג. להכי אפי' לא שמשה כלל מקודם. צריכה להמתין ד' ימים שלימים. בין יום הראיה ליום הראשון של ספירה. ואפי' מצאה רק כתם. שטמאה לבעלה רק מדרבנן כך דינה. והכי קיי"ל ואין לשנות [י"ד קצ"ו סי"א]: