יכין אהלות טז:לט

1בודק ממנו נ"ל דמלת מ מ נו. היינו מהתחלת המקום שמצא שם הג' מתים קאי. אבל מקום המתים וגם הרווח שבין אחד לחבירו. הכל בכלל הכ' אמה. דכולן צריך לבדוק. והיינו משום דמצא בין ב' קברים החיצונים רווח ד' או ח' אמות. חיישינן שכל הג' מתים שמצא היו קבורין כאן במערה. משום שכך הוא שיעור רווח האפשרי שבין כוכי המערה. ולפיכך חיישינן עוד שמערה זו היתה פתוחה לחצר. והחצר היה פתוח שוב למערה אחרת מול מערה ראשונה שמצא. דהו"ל בין הכל כ' אמות. דהיינו ו' אמה לאורך כל מערה. ועוד ו' אמות לאורך החצר שבין ב' המערות. דהו"ל יחד י"ח אמות. ועוד ב' אמות צריך לבדוק להלן. דחיישינן שמא ג' המתים שימצא יהיו ב ג ד נמצא שהן קבורין באלכסון. נמצא שחפר בצפון רק ג' אמות וחצי ובמערב חפר א' אמה וחצי. שהן יחד ה' אמות. והוא יטעה לחשוב שהן קבורין בקו שוה בכותל הארוך של המערה. ולפיכך יניח חצי אמה מקבר ב לצד מזרח לזוית המערה. משום שיחשוב שאחר חצי אמה זו שם הוא סוף המערה שארכה ו' אמות. ויבדוק בטעותו רק עוד י"ב אמות דהיינו כפי שיעור אורך החצר והמערה שלאחריו. והרי באמת לא בדק בארכה של מערה רק ד' אמות. דהיינו בצירוף אותו חצי אמה שהניח בטעותו לזוית. והוא צריך לבדוק עוד באמת י"ד אמות. דהיינו ב' אמות לכותל הארוך של מערה זו. שמצא בתוכה הג' מתים. ועוד י"ב אמות לאורך החצר והמערה האחרת. להכי משום לא פלוג גזרו שלעולם יבדוק כ' אמה. ואת"ל א"כ גם במערה שלבסוף ניחוש שמא יבדוק אותה בעיקום אלכסון ולא יבדוק כלל אורך המערה השניה. י"ל דוקא מערה ראשונה חיישינן שינכה מהכ' אמה מדת אלכסון משום דלפעמים מוצא אותן קבורים קצת בעיקום וכמו דאמרן. אבל מערה שניה למה יבדוק בחפירתו באלכסון. והרי יכול לכוון יפה לבדוק ולחפור בקו שוה מקצה הג' מתים שמצא ולהלאה. אמנם אופן הבדיקה כך הוא. במקום שמשער שהיה שם אמצעית המערה שם ודאי א"צ לבדוק כלל. דהרי אין קוברין באמצע המערה [וכן כ' ג"כ הרשב"ם בסוף הסוגיא שם]. ורק במקום שמשער שהיה שם ג' כותלי המערה שם צריך לבדוק סביב כי שם יש לחוש לכוכין. אבל בדיקת ג' הכותלים שאמרנו. אין כולן עולין לו לחשבון הכ' אמות שצריך לבדוק. אלא רק אותו מקום שקבורין שם הג' מתים. עם ב' הרווחים שבין הקברים. אותו מקום לבד עולה לו בחשבון העשרים אמות. ולכן אם מצא השלשה מתים קבורין בשורה א' כזה וראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום ואין מתחלת הקבר שבקצה לתחלת הקבר שבקצה האחר לא יותר מד' אמות. א"כ על כרחך שג' קברי' הללו שמצא הן הנה הג' קברים שבכותל הארוך של מערה שארכה ו' אמות. והרי מקום ג' הקברים שמצא. עם הב' רווחים שבין הג' קברים. הוא ה' אמות. וישער עוד שהיה חצי אמה בקרן זוית למזרח. וחצי אמה בקרן זוית למערב. דהו"ל יחד ו' אמות כפי אורך המערה. ולכן בודק מלבד המערה שמצא בה הג' מתים אלו. עוד י"ד אמות וחצי למזרח. וי"ד אמות וחצי למערב דהו"ל עם הה' אמות של מקום ג' המתים שמצא. ועם החצי אמה של זוית האחר. כ' אמה לכאן. וכ' אמה לכאן. דדלמא לכאן או לכאן היה החצר והמערה שניה שממול מערה זו שמצא בה הג' מתים. ואותן י"ד אמות וחצי שצריך לבדוק. בודקן בסירוגין. דהיינו בודק אמה על אמה ומניח אמה על אמה. דאין לחוש שמא לא יבדוק במקום הקברים רק בהרווח שבין קבר לקבר. ולהכי לא ימצא שם עצמות. ליתא. דחדא כיון שאין בין קבר לקבר רק אמה מצומצמת. לפיכך אפי' יהי' חפירת בדיקתו בהרווח שבין קבר לקבר. אפ"ה אם היה קבר סמוך למקום בדיקתו היה מרגיש בדבר והיה רואה קצת מהעצמות במקום חפירתו. מיהו גם בל"ז אין לחוש חשש זה. דהרי לפי הג' מתים שמצא יודע יפה היכן היתה מערה זו. א"כ יוכל לשער נמי יפה היכן המקום הראוי לכוכין של מערה האחרת. מיהו לרשב"ם בסוגיא דב"ב הנ"ל. צריך לבדוק עוד כ' אמה. ברחוק ד' אמות לצד דרום. וברחוק ד' אמות לצד צפון מג' קברים שמצא. דהיינו במקום שמשער שהיה שם הכותל הארוך השני של המערות. שממול כותל זה שמצא בה הג' מתים. ואעפ"כ גם להרשב"ם אם יודע שנוהגין להניח רגלי המתים או ראשי המתים לצד פנימית המערה. א"צ לבדוק כלל אחר כותל השני שמחוץ להמקום שיודע שהיה שם פנימית המערה. למשל בציור הנ"ל. אם ידע שבמקום ההוא נוהגין לקבור הרגלים של מתים מול פנימית המערה. והוא מצא רגלי הג' מתים כולן פונים לצד דרום. בודק אחר הכותל השני רק לצד דרום. דהיינו שבודק ה' אמות ממזרח למערב מול הג' מתים שמצא. ורחוק מהן ד' אמות לדרום. דהיינו כפי רוחב המערה שמשער שהיתה שם. ובודק עוד מקצה הה' אמות ההם עוד י"ד אמות וחצי למזרח וי"ד אמות וחצי למערב. דהו"ל יחד עם הה' אמות שבדק מול הג' מתים. שמצא בדיקה ארוכה ל"ד אמות ממזרח למערב. והיינו משום דמסופק אם למזרח או למערב היה החצר והמערה השניה. ואם אינו יודע מנהג המקום. אם קוברים ראשי או רגלי המתים מול פנימית המערה. אז צריך לבדוק ברחוק ד' אמות מהמתים לדרום ולצפון. ל"ד אמות לצפון ול"ד אמות לדרום. דאולי לכאן או לכאן היה פנימית המערה. ופשוט דלדעת רשב"ם זה. כמו שהצריך רבינו שיבדוק במקום שמשער שהיו שם כותלי המערות שהן ממול כותל זה שמצא שם המתים כמו כן צריך נמי לבדוק במקום שמשער שהיו שם הכותלים של רוחב כל מערה ומערה. שהרי גם בהן אפשר שיש שם ב' כוכין בכל כותל וכותל כפי שרגילין לעשות כך וכדאמרן. אמנם מדאין רמז לכל זה בש"ס וגם הרמב"ם והראב"ד לא הזכירו מבדיקת הכ' אמה שבכותל השני. ולא מבדיקת הכותלים שמשער שהיו שם לרוחב המערה. לפיכך מדברי כולן נלמד. שבאמת א"צ לבדוק אלא לאורך כ' אמה שמצא בה הג' מתים. אבל אחר שאר כותלים א"צ לבדוק כלל. והיינו משום שלא הוחזק שם טומאה. איכא ס"ס שמא לא היה כאן מערה מעולם. ואת"ל שהיה כאן מערה. שמא לא קברו בשורה ההיא שום מת. ומלבד דפשטותא דש"ס ורמב"ם הכי משמע. ג"כ יש ראיה לזה. דאי נימא שצריך לבדוק הכותלים שלרוחב המערה דהיינו בקצה הכ' אמה של מזרח וגם בקצה הכ' אמה של מערב. א"כ יהיה צריך בדיקה יותר מאורך כ' אמה. דהרי הכוכין שבכותלי רוחב המערה. הם חוץ להכ' אמה. והיכי קאמר הש"ס הכא דבודק רק כ' אמה. אע"כ דאחר כותלי רוחב המערה א"צ לבדוק. מדיש בהן ס"ס וכדאמרן. א"כ גם בכותלים הארוכים של המערות שכנגד כותל זה שמצא בה הג' מתים ג"כ א"צ לבדוק מדאית גם בהו ס"ס. אולם אם הג' מתים שמצא מונחים בב' שורות כזה ? ששנים מהן ראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום. והשלישי שבשורה האחרת. ראשו ורגליו בין מזרח למערב [או איפכא] אז א"צ לבדוק כלל לצד מערב להלן מקבר המערבי. דהרי ע"י שמצאן בב' שורות אלו ניכר היטב שפנימית המערה במקום נקודת א היתה. אבל עכ"פ עדיין יש להסתפק אם המקום שמצא שם הב' קברים בשורה א' בכותל צפון שם היה כותל האמצעי של המערה דהיינו כותל של רוחב המערה. וא"כ הרי מדרגילין להניח בכותל זה חצי אמה לזוית מב' הקברים למערב ועוד חצי אמה לזוית מב' הקברים לצד מזרח. לפיכך צריך לבדוק כ' אמה מזוית ב לצד דרום. או שהמקום שמצא קבור המת האחד. שם היה כותל של רוחב המערה. נמצא שצריך לבדוק הכ' אמה מזוית ב מול צד מזרח להכי בכה"ג משום ספק צריך לבדוק מנקודת ב כ' אמה לצד דרום. וכ' אמה למול מזרח. וכמרושם בצורה שלפנינו בנקודות מאות ב ולדרום. ומאות ב ולמזרח. והן הן סימן למקום הבדיקה לכאן ולכאן. ולרשב"ם הנ"ל דס"ל דבכל מקום שחושש למערה. צריך לבדוק ב' כותליה הארוכים. א"כ באופן הנ"ל דלא ידע איזה מב' השורות של קברים שמצא היה של כותל הארוך של המערה. להכי מודד מזוית ב ד' אמות לצד דרום דהיינו כפי שיעור רוחב המערה. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ג יבדוק מנקודת ג שוב כ' אמה להלן לצד מזרח. והיינו מחשש שמא אותן ב' מתים שקבורים בצד צפון. הם היו קבורים בכותל הארוך של המערה. ושוב ימדוד ד' אמות מנקודת ב לצד מזרח. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ד יבדוק שוב מנקודת ד ולהלן לצד דרום כ' אמות. וזה מחשש שמא המת האחד שמצאו בצד מערב. הוא היה קבור בכותל הארוך של המערה. ונמצא שצריך נמי לבדוק אחר הכותל האחר שממול הכותל הארוך שמצא בה המת. אמנם אם השלשה הקברים נמצאו בשלש רוחות כזה* שקבר א' בצפון וקבר א' בדרום. והקבר. השלישי במערב מכוון בין הרווח שבין הקבר הצפוני להדרומי. אז א"צ לבדוק רק מן הזוית של צפונית מערבית כ' אמה לצד מזרח. ועוד כ' אמה מהזוית של דרומית מערבית ג"כ למזרח. דהרי ניכר יפה שהקבר האמצעי שבמערב. הוא היה הקבר שבכותל האמצעי של המערה. ועל כרחך דבכה"ג מיירי נמי שהיה הרווח שבין הקבר שבצפון לבין הקבר שבדרום רק ד' אמות. דהיינו כפי רוחב כל מערה. מיהו הכא לכ"ע צריך לבדוק ב' פעמים כ' אמה. א' בצד צפון למזרח. וא' בצד דרום למזרח. דאפי' דלא כרשב"ם הנ"ל דמצריך תמיד לבדוק ב' כותלים. בכה"ג כ"ע מודו דצריך לבדוק אחר ב' כותלים שבמערה. משום דאתחזיק טובא בב' כותלים. מדמצא בכל א' מת א' מהג' מתים. והי מינייהו נפקי'. אבל בשאר הרוחות א"צ לבדוק כלל. דהרי יודע יפה היכן הוא תוכה של מערה. ואולם מסתפקנא בבדיקת כותלי החצר שבין ב' המערות. מי נימא דג"כ צריך לבדוק בכותלי החצר נגד כותלי המערה שיבדוק. דאף שאין עושין כוכין בחצר. עכ"פ כיון דהוחזק אותו צד בטומאה ע"י ג' מתים שמצא. להכי חיישינן שבאותו מקום שמשער שהיה שם החצר. שם היה מערה. וכדחיישינן לקמן במשנה [סי' מ'] במצא מת יחידי באמצע מדידתו. דבודק משם ולהלן כ' אמה כאילו שם התחלת מערה אף דאילו שם התחלת מערה על כרחך שג' המתים שמצא בתחלה לא במערה היו קבורים. ה"נ נימא דהג' מתים לא היו קבורים במערה אלא החצר היה מערה. או דלמא דהכא שאני כיון דכל עיקר החזקת טומאה באותו צד. הוא רק מדמצא שם ג' מתים ולא מצא עוד מת אחר באמצע מדידתו. ולהכי רגלים לדבר. לפיכך רגלים לדבר שהג' מתים שמצא במערה היו קבורים. והרי כיון ששם מערה. כאן חצר היה ולמה יבדוק בחצר שאין קוברין בתוכו. א"כ התם מדמצא קבר באמצע מדידתו איתרע חזקת מערה דמעיקרא ושפיר חיישינן שמכאן התחיל מערה. אבל הכא דלא איתרע חזקת מערה דמעיקרא. למה ניחוש בחצר למערה שאין רגלים לדבר לומר כן ומ"ש מלעיל [פט"ו מ"ח]. וכן מוכח קצת בסוגיא דב"ב הנ"ל למאי דמסיק דלעולם מתניתין רבנן דס"ל כל מערה ומערה וחצר כל א' וא' ארכו ו' אמה. ואפ"ה מצרכינן במשנתינו בדיקת כ' אמה. מדחיישינן שיבדוק מערה הראשונה באלכסון ויתרבה עי"ז מדידתו ב' אמות. ומקשינן תו מדהא באלכסונה אידך נמי באלכסונה. עשרין ותרתין הויין. א"כ מדלא מקשה הש"ס גם מחצר דדלמא גם בחצר יבדוק באלכסון. ועשרין וארבע הויין ש"מ לכאורה דהחצר באמת א"צ לבדקו כלל בכותליו משום דאין קוברין בתוכו. והא דקאמרינן במשנה דלקמן בודק אמה ומניח אמה. היינו רק במקום הראוי לבדיקה. דהיינו במקום שמשער שהיו שם המערות. אולם כל רבותינו עצרו במילין בזה ולא פירשו לנו. ומסתימת דבריהן משמע דבגזרת עירין פתגמא דגם כותלי החצר צריך בדיקה. ולא לבד מטעמא דאמרן. רק גם מדלא גרע משדה בוכין דחיישינן בה לטומאה. משום יאוש בעלים נגעו בה [כמ"ק דה"ב]. ועכ"פ צ"ל דכותלי חצר גרע מתוכה של מערה דלכ"ע אין צריך בדיקה. וכמש"ל. דה"ט דאפי' אם נתדלדל אבר ממת שהביאוהו מרחוק כיון שכבר הגיעו למערה היו מניחין האבר ההוא בכוך. ולא באמצעה של מערה. [ואפול מלוא קומתי ארצה ואשתחוה לפני ד' צורי וגואלי. מלוא כל הארץ כבודו. כי רק הוא היה עמי בכל הדרך אשר הלכתי. ורק בחסדו יתברך מלמד ידי לקרב בבירור הלכה זו העמומה. ומי ומה אתי מאומה. ושכלי כשבולת שדופת קדים וצנומה. ולכן תהלת ד' ידבר פי. לשוכן רומה. האומר לגומא קומה. ועל דל שפתי תהלתו משא דומה]: