יכין אהלות ז:כד
יכין אהלות · Yachin on Mishnah Oholot 7:24
Open in the reader →1ומאחוריו טמא טומאת ערב דדיינינן צד היריעה שכלפי פנים ככלי שנגע במת. וצד חוץ של היריעה ככלי שנגע בכלי הראשון. והרי בכה"ג רק אלו הב' כלים טמאים טו"ז. ולא האדם או כלי שחזר ונגע בכלי הב' [כפ"א מ"ב]. ולא דמי הך יריעות האהל לכלי שהאהיל על המת. דבנטמא בצד א' דוקא בנטמא במשקין לא נטמא כולו [ככלים פכ"ה] אבל בשאר טומאות כולו טמא. י"ל כלי שאני שאינו חוצץ בפני הטומאה [כפ"ו מ"א] אבל. הכא אע"ג שכל האהל נטמא. עכ"פ הרי צד פנימי וצד חיצון משונים בדינן. דצד פנימי נטמא במת. וצד חיצון חוצץ בפני הטומאה שלא תבקע להלן. [ות"ש סיעתא לרמל"מ פ"ה מטו"מ הי"ב. שכ' דגם אהל צמר ופשתן אף שהוא טמא. אפ"ה כשהוא נטוי כאהל חוצץ] ומדמשונין ב' צדדי האהל בדינן להכי דיינינן להו כב' כלים שנגעו זב"ז. [מיהו ק' הרי כל עוד שהיה המת בתוך האהל. גם צד החיצון של האהל היה מטמא טו"ז להנוגע שם. וכיון שכן היאך אחר שהוציאו המת מהאהל פרח ממנו חומר טומאתו שבתחלה. שלא יטמא מהשתא להנוגע שם רק טו"ע. וכי טומאה שבה להיכן הלכה [כפסחים ל"ג ב']. ואת"ל הך טו"ז שהיה צד החיצון מטמא מתחלה לאו טומאת מגע עצמו היה רק מחמת המת שהיה אז בתוכו דמדאין האהל מתחשב הו"ל כאילו נגע בהמת עצמו. עכ"פ מ"ש מהא [כלים פי"ח מ"ז] כרע שהיה טטו"ז וחיברה למטה כולה טטו"ז אע"ג שהמטה מתחלה טהורה היתה. אפ"ה מדחיברה להכרע מחשבה כגוף א' וכולה טמא טו"ז כ"ש הכא שמתחלה בשעה שנטמא צד פנימי. גוף א' היה מעיקרא עם צד חיצון. והיאך לא נימא שגם לענין לטמא הנוגע לא יחשב כגוף אחד חיצון כפנימי. ואת"ל דוקא לענין טומאת עצם הגוף המחובר אמרינן התם והכא דמחשב כולה כגוף א'. משא"כ לטמא אחרים כמו דמחלקינן הכא בין צד חיצון לפנימי כ"כ מחלקינן התם בין נוגע לכרע או בהמטה שנתחבר להכרע. עכ"פ ק"ל כיון דדיינינן צד חיצון ככלי שנגע בפנימי. א"כ הו"ל לטהר הנוגע לגמרי וכ"כ צד חיצון טהור לגמרי דהרי מגע בית הסתרים היא שאמ"ט [כחולין עב"ב. ורמב"ם סוף טו"מ]. ואת"ל דאפ"ה מטמאינן הנוגע משום חיבורין. ליתא דכבר כתבו תוס' [שבת י"ז א'] דבמפסיק דבר שלא נתטמא במגע בעיקר הטומאה אין שם דין טומאה בחיבורין. ותו דהרי הר"ב כתב בעצמו שהאהל בין בפנים ובין בחוץ טמא טו"ז. והיאך יטמא צד חוץ טו"ז. והרי חשבית לי' כב' כלים. והם לא נגעו זב"ז רק בטומאת ביהס"ת. ונ"ל.דדוקא כשנטמא הב' מצד נגיעה. אמרינן שפיר דמגע ביהס"ת אמ"ט. אבל הכא הא דמטמאינן צד החיצון אינו משום שנגע בצד הפנימי. דהרי באמת גוף א' הוא צד הפנימי עם צד החיצון וכמו שהאהיל זה על המת כן האהיל זה. רק דאפ"ה הקילו בהנוגע בצד החיצון טפי מבנוגע בצד פנימי. משום דצד חיצון חוצץ בפני הטומאה קלישא טומאתו גם לענין הנוגע. ומה שאמרו רבותינו דהוה ככלים בכלים. לאו שיהיה הכא ממש כנגיעת כלים בכלים. אלא ר"ל שהקילו חכמים בנגיעת החיצון שיהיה שוה בדינו כנוגע בכלים שנגעו בכלים ושיהיה טמא רק טו"ע. תדע דאי באמת ככלים בכלים תדין להו. הרי הנוגע כלים בכלים בחיבורין לתוס' שבת [י"ז א' ד"ה ששמע וד"ה אמר] גם השלישי טטו"ז [דלא כרמב"ם פ"ה מטו"מ] אע"כ כדאמרינן דרק לענין קלות דין טומאתו השווהו לדין כלים בכלים ודו"ק]: