יכין פרה י:ט

1הטהור לחטאת שנגע במדף לעיל במשנה א' בבא א' נקט תנא דהטהור לחטאת שהסיט כלי טהור הראוי למדרס. לכ"ע נטמא לחטאת. וממילא דכ"ש בנגע בכלי כזה בין בידו ובין בגופו. הרי זה טמא לחטאת. ובבבא ב' שם נקט דהטהור לחטאת שהסיט כלי שאינו ראוי למדרס. אז לרבנן דוקא שכשבאמת נטמא הכלי ההוא במת. ונעשה אב הטומאה. אע"ג דלשאר דברים אין כלי טמא כזה מטמא בהיסט. אפ"ה בחטאת החמירו. שאדם שהסיטו נעשה מדף. ר"ל נעשה טמא מד"ס. אולם במשנתנו נקט גוונא אחריתא. דהיינו אם הטהור לחטאת נגע במדף. דהיינו שנגע בכלי שכבר הוא טמא מד"ס [דכל דבר הטמא מד"ס נקרא מדף כמ"ש לעיל סי' ב']. וכגון שנגע בכלי שנגע במשקין טמאים [וכלעיל פ"ח מ"ב]. או טהור לחטאת שנגע בעליונו של זב אף שלא נגע עליון זה בהזב ממש. אפילו הכי נטמא. דכמו שכשיש אלף מצעות זו ע"ג זו. והזב על העליונה. אפ"ה גם התחתונות שלא נגע בהן הזב כולן נעשין אהט"ו לטמא אדם וכלים. אף לאחר שפירש הזב מעליהן. כ"כ כשיש אלף כלים זה ע"ג זה. אף שאינן ראויין למשכבות. והזב תחת התחתון. גם אותן שלא נגע בהן הזב. נעשין ראשון מד"ס. לטמא עכ"פ אוכלין ומשקין [חוץ מאותו הכלי שעל הזב ממש שנגע בו. טמא בטומאה כזו מדאורייתא. עדיות פ"ו מ"ב]. ואע"ג דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב. אפ"ה בטהור לחטאת גזרו שיטמא בנגע כלי כזו. ואף שכלי זה אינו ראוי למשכב ומושב. וגם לא נטמא טומאה דאורייתא. וא"כ לא דמי לב' מיני מדף שנזכרו בבבא א' ובבבא ב' שבמשנה א'. דאמרינן בהו דמטמאין גם בהיסט [וכן מפורש בתוספתא דמכילתין [פ"ט] בא' שהסיט מפתח של טמא מת ונטמא לחטאת]. אפ"ה עכ"פ לענין מגע כל מיני מדף שוין. דכשנגע בהן הטהור לחטאת בידו או בגופו נטמא לחטאת. וכ"ש כלי שהוא ראשון דאורייתא. אף דמדאינו אב אמ"ט להטהור לחטאת כשהסיטו. עכ"פ מטמאו כשנגעו. מיהו כשהיו אותן עליונות של זב ראויות למשכב. אע"ג דלכל מילי דינן כראשון. אפ"ה לא לבד בנגען הטהור לחטאת. אלא גם כשרק הסיטן נטמא. דהרי אפילו אילו היו טהורים לגמרי היה נטמא לחטאת [וכמשנה א' ודלא כדמשמע לכאורה מהר"ב דנקט כסאות]. אבל בכלי טהור שאינו ראוי למשכב. רק חזי לקבל טומאת מת דינו כנגע באוכלים טהורים בסיפא. דרק בנגע בהן בידו נטמא. ולא בנגען בגופו: