יכין פרה ז:סא

1פסול ר"ל נפסלו מימיו מלקדשן. מדהפסיק בהנך בין מלוי לקידוש. ונ"ל דכולהו צריכי. דבהוראת או"ה קמ"ל. דאע"ג דבאמר קדש לי ואקדש לך אין הדיבור הפסק [כמ"ד]. התם י"ל דמדמדבר מענין קידוש. עי"ז יזכור מימיו ולא יסיח דעתו מהן. דלא גרע מדלי מי חטאת לפניו ודלי שני לאחריו דשניהן כשרין. דע"י אותו שלפניו יזכור לבלי להסיח דעתו גם משלאחריו [וכמ"ה]. ה"נ ע"י דבורו מקידוש של חבירו יזכור ולא יסיח דעתו מקידוש של עצמו. אבל הוראת או"ה דענין אחר הוא מפסיק [א"נ צ"ל דמדנקט סתמא משמע אפילו הורה בדיני היסח הדעת שבמים אחרים אפ"ה פסול. ולא דמי לב' דליי חטאת באסל [סוף מ"ה] דאמרינן דמתוך שמירת דלי שלפניו יזכור לשמור גם דלי שלאחריו. י"ל התם ב' הדליים שייכי אהדדי דע"י כובד של האחד נישא גם השני. ושפיר ע"י שמירת האחד יזכור גם השני. משא"כ הכא אין ב' מיני המים תלויין זב"ז כלל. מיהו נ"ל דבהורה הוראה כמימי עצמו כגון שתה מהן יונה [פ"ט מ"ג] ואמר כשר. וכדומה. מדהוא מענין מימיו. לא הסיח דעתו מהן וכשרין]. ואי מהא סד"א דוקא הוראת או"ה דצריך עיון. חיישינן דע"י עומק עיונו אפשר דהסיח דעתו. אבל הראה הדרך. שדיבירו כרגע וא"צ עיון. הו"א דכשר קמ"ל [וסתמא משמע אפילו הראה דרך לנושאי מי חטאת לקדשן כמוהו שהולך לתכלית זה]. ולבתר נקט נמי הני תרתי הריגת נחש ועקרב ונטילת אוכלין מדבעי לאפלוגי גבייהו בין שצריך או א"צ למלוי. רק נקט נחש לרבותא דסיפא. דאע"ג שאינו ודאי מזיק. אפ"ה בשעכבוהו בדרכו והרגן כשר. ונקט עקרב אע"ג דוודאי מזיק [כברכות לג"א]. להכי סד"א דאף כשאין מעכבו בדרכו והרגו. אפילו הכי כיון שהוא בסמוך לו. לתכשרו. דיש לו לחוש שמא ירדוף העקרב אחריו. קמ"ל [ועיין שבת פט"ז מ"ז ודו"ק]. ואי מהנך. סד"א דדוקא הנך כשמעכבין אותו. הרי הריגתן צורך המלוי. אבל נטילת האוכלין. אף שיתחזק טפי בשיאכל. עכ"פ הרי אפשר שישא המי חטאת גם אם לא יאכלם. אף שיקשה עליו נשיאת המי חטאת קצת. לפיכך סד"א דגם אם נטלן לאכלן יפסלו. קמ"ל: