יכין שבועות ו:כ
יכין שבועות · Yachin on Mishnah Shevuot 6:20
Open in the reader →1פטור כבר שמעינן כן מליטרא זהב וכו' אלא משנה יתירא שמעינן דפטור אפילו מדמי שעורין [ולדידן חייב היסת ככל כופר הכל]. וטעם הפטור דיכול נתבע לומר משטה הייתי בך, מדתבעת ממני דבר שאינו [כך כתב רמ"ה. וכן מסיק הש"ך כוותיה בח"מ סי' פ"ח]. ולרש"י ותוס' טעם פטורו, דמדלא תבעו שכנגדו גם השעורים ש"מ דמחלן לו. [ואילה"ק הרי בלא תבע חובו כמה שנים, אין שתיקתו כמחילה [ח"מ רסצ"ח]. י"ל דזהו דוקא בלא היה ראוי לו לתבוע, משא"כ הכא, לא מבעיי לי"א [בסי' פ"ח סעי' י"ב] דכל חיטין ושעורין היינו בשהלוה אותן בשעה אחת, וודאי כשתבע הא' היה לו לתבוע גם הב'. אלא אפילו למאן דאמר התם שא"צ שיהיה הלואת שניהן בשעה א' אפילו הכי כיון שתובע ממנו, היה לו לתבוע כל מה שיש לו עליו. ולא גרע מבוגרת שפסקו מלזונה, ולא תבעה, דמחלה נדונייתה [כאה"ע קי"ג ס"ז], דהתם נמי מדפסקו לזונה היה לה לתבוע נדונייתה]. והג"מ בין ב' הטעמים הנ"ל הוא, ביודע בעצמו שחייב שעורין, או ביש עדים שחייב שעורים, או שהודה לו שעורין בב"ד, או דאחר שהודה הנתבע שעורין אמר התובע אתם עדי, ושתק הנתבע, בכל הני גוונא לטעם ראשון חייב, מדאין כאן טענת משטה. ולטעם ב' פטור. מיהו בטענו חיטין ומיהר והודה שעורין, ואמר התובע גם שעורין היה בדעתי לתבעו, והב"ד רואין שהנתבע הערים להודות שעורין כדי להפטר, אז חייב לשלם כהודאתו, וחייב גם שד"א על השאר לכ"ע. אם לא שיטעון הנתבע אח"כ בפירוש משטה הייתי בך [עי' סי' פ"ח ש"ך סקכ"ח]. וי"א דלכל הטעמים הנ"ל צריך שיכוונו השעות, שיאמר התובע חטין הלויתיך בשעה פלוני, וישיבנו הנתבע שעורין הלותני באותה שעה, דאל"כ חייב, דאין כאן משטה, גם מחילה אין כאן, דאדם עשוי לתבוע רק תביעה א' מתביעותיו [כל זה מתבאר בסי' פ"ח]: