יכין טהרות ה:יד

1אחד שאמר נגעתי בזה לכאורה היה נראה. דהשתא קא הדר תנא לפרש שרץ וצפרדע דנקט בריש משנה א'. והיינו מדמפרש ואזיל מילתיה ממטה למעלה. בתחלה אהל ואח"כ היסט. תרווייהו במשנה א'. ואח"כ במשנתנו מפרש מגע. אבל הרמב"ם כאן וגם בחיבורו [פי"ח ה"כ מאהט"ו] פי' בבא זו דמיירי שנגע באדם א'. ואינו יודע אם טמא או טהור היה. וכן מסתבר לפענ"ד. מדשני תנא בלישניה מב' בבות דלעיל בג' דברים. א) דבב' בבות דלעיל קאמר האהיל על א' מהן. הסיט על א' מהן. ובבבא זו קאמר במדבר בעדו. אמר נגעתי. ב) לעיל קאמר ואינו ידוע. והכא קאמר ואיני יודע. ג) דבבבות דלעיל קאמר באיזה מהן האהיל וכו' והכא קאמר אם טהור או טמא. ואי נימא דהכא אשרץ וצפרדע קאי. הול"ל בקצור. נגע א' מהן ואינו יודע איזה מהן נגע. אע"כ דהכא מילתא אחריתא קאמר. ובאדם קמיירי. ולפיכך שפיר קאמר במדבר בעדו. נגעתי בא' ואיני יודע וכו'. ור"ל אני לא ידעתי. אבל אפשר שהמגיע יודע באשר שהוא אדם. ולפ"ז י"ל דנקט שרץ וצפרדע לרבותא דר"ע דאע"ג דלא שייך גבי' לומר שהמגיע יודע אם נטמא הנוגע. אפ"ה מטהר ר"ע כשלא עשה טהרות. ונקט ספק מגע אדם במ"ב לרבותא דרבנן. דאע"ג דהמגיע אפשר שיודע. מדהוא אדם. אפ"ה מטהרי רבנן אע"ג שלא עשה טהרות [ואין זה ענין לאבדל"ש דבעינן רק בנוגע ולא במגיע [כסוטה כט"א]. דהתם כל שיש בדל"ש אף שבאמת אינו יודע אם נטמא מקרי יש בדל"ש. זה בעינן רק בנוגע ולא במגיע. אבל הכא כשהמגיע באמת יודע שנגע בו זה הי' פני' לומר שא"א לטהר זה מדיש כאן אדם שאפשר שיודע שזה טמא הוא, ודוק]. והא דלא פירש במשנה א' דגם בספק מגע שרץ וצפרדע פליגי. היינו משום דסמך את עצמו אפלוגתייהו בספק מגע אדם שהוזכר במשנה ב'. מיהו כל זה בוודאי נגע נשא והאהיל. רק שמסופק אם בטומאה או בטהרה. אבל טומאה שמונחת בר"ה. ומסופק אם נגע נשא או האהיל בה. לכ"ע לא מחזקינן טומאה [הר"ש]. ולא עוד אלא אפילו גוף א' המונח בר"ה. ונגע בוודאי. רק שאינו יודע אם אותו הגוף טמא או טהור. ג"כ לכ"ע טהור [רמל"מ פי"ט מאהט"ו ה"א ד"ה ומ"ש]: