יכין טהרות ט:יח

1שר"א מטהר וחכמים מטמאין דבהך מוהל ודאי יש בו צחצוחי שמן. שכבר היה כנוס בבור. ולת"ק בהך מוהל כ"ע מודו דמכשיר ומקט"ו [כך פירשתי ע"פ דעת רבותינו. אולם כל זה הוא תמוה מאד. דכי ס"ד דפליג ר"א אכל מה דתנינן במ"א וב' דתנינן בפירוש דלאחר שנגמר מלאכת הזיתים הזיעה שעליהן מכשירתן. ואי פליג. למה נקט דבריו אחר דקתני נפלו עליהן משקין וכו'. טפי הו"ל למתני אחר דקתני נגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרים. הול"ל מיד ור"א מטהר. ואי"ל דרק בזיעה מודה דמכשיר אבל לא במוהל. דוכי עדיף זיעה ממוהל ואם בזיעה אמרינן דמכשיר מדיש בו צחצוחי שמן. והזיעה הוא רק על פני הפירוד. כ"ש המוהל שיוצא מתוך פנימית הפרי. ותו הא דקתני וחכמים מטמאין. ק' חכמים היינו ת"ק. דקתני הרי אלו מוכשרים. וכיון שמכשירין פשיטא שמקט"ו. דכיון דחשיב משקה להכשיר. ה"ה לקט"ו. ותו ק' טפי לר"ש. דהכא קאמר ר"ש דגם חכמים ס"ל דהמוהל לא חשיב משקה. והרי לעיל סוף מ"א קאמרינן דחכמים כר"ג ס"ל. וק' חכמים אחכמים. ואת"ל דר"ש פליג אהך דסוף מ"א. וס"ל דחכמים לא ס"ל כר"ג. א"כ למה נקט דבריו הכא. טפי הו"ל למנקט דבריו בסוף משנה א'. וכדאקשינן לעיל לר"א. ואפילו נדחק לומר דהא דאמרינן לעיל דהזיעה לאחר שנגמר מלאכתו מכשיר. היינו אותן פירות עצמן שיצא מוהל הזיעה. אבל הכא קאמר ר"א ור"ש דעכ"פ אינו מכשיר לשאר פירות. עכ"פ תמוה מאד דק' דר"ש אדר"ש דהכא קאמר ר"ש דלכ"ע מוהל היוצא מזיתים אף אחר שנגמר מלאכתן אמקט"ו ואינו מכשיר. והרי במכשירין [פ"ו מ"ה] קאמר ר"ש בפירוש דמוהל כשמן. וכיון שכן א"כ פשיטא דמקט"ו ומכשיר. ור"ש כמאן. או הכי ס"ד דנימא דמוהל סתם דנקט התם ר"ש היינו מוהל היוצא מהבור. וגם כל הסוגיא התם לא משמע כלל דמיירי בהכי. ול"מ הי' נ"ל דגם ר"א גם ר"ש מודו דהזיעה והמוהל היוצא מהזיתים אחר שנגמר מלאכתן מקט"ו ומכשיר. מיהו הכא פלוגתייהו הוא אם המוהל היוצא מכל הזיתים אחר שנטמאו. שהמוהל ההוא הוא הרבה והרבה יותר מהזיעה שנטמא מהמשקין טמאים שנפלו על הזיתים. דלר"א כיון שהזיעה ההיא טמאה היא. הרי קדמו מים טמאים לטהורים. ונתבטלו מי הזיעה הטמא במוהל הטהור. ולרבנן כיון שהזיעה מתחלה טהורה היתה במקום הזה. הו"ל כקדמו טהורים לטמאים. דלא מתבטלים ברוב ולהכי נטמא המוהל. ולר"ש מדעכ"פ נטמא כל הזיעה קודם שיצא רוב המוהל הו"ל כקדמו טמאין לטהורים ונתבטלו טמאים ברוב [ועיין דברי ר"ש ספ"ד דמכשירין]: