יכין תמיד א:כג

1ירד וטבל דאע"ג דאכתי לילה הוא, והרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום, חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה [כפסחים ד"צ ע"ב]. היינו בטמאים שצריכין ספירה, כגון טמא מת, וזב, ומצורע שכולן צריכים ספירת ז' ימים לטהרתן. וכמו כן זבה קטנה שצריכה עכ"פ ספירת יום נגד יום, [עי' ביבקש דעת סי' ע"ב] דבהנך אמרינן מקצת יום אחרון של טהרתן הו"ל ככולו. ורשאה מה"ט לטבול ביום אחרון של ספירת טהרתה, וא"צ להמתין עד הערב. ולהכי סד"א דמה"ט תהיה נמי רשאה לטבול בלילה שקודם יום האחרון לספירת טהרתה, דהרי בכל דוכתא היום הולך אחר הלילה שלפניו. להכי קתני טבילתן ביום, ר"ל משהאיר יום אחרון של ספירת טהרתה, ולא בליל שלפניו. וה"ט מדכתיב וספרה לה שבעת ימים, ולא לילות, לאשמעינן דמקצת ספירה שבלילה לא מחשב ליום שלם, אבל מקצת ספירה של יום ממש, מחשב כיום שלם, וא"צ להמתין מלטבול עד הערב. משא"כ נדה ויולדת לא אמרינן גבה ספירתה מקצת יום ככולו ותהיה רשאה לטבול משהאיר יום ז' שלה, דמדכתיב ז' ימים תהיה בנדתה, כל ז' היא טמאה, וכשטובלת קודם ששלמו, הרי זו כטובל ושרץ בידו ויולדת אתקש לנדה [כפסחים ד"צ ע"ב], הלכך טובלות בליל ח' או אח"כ אפילו ביום מדאורייתא. אבל כל הטמא טומאת מגע נבילה או שרץ, או טמא קרי כי הכא וכדומה, שא"צ ספירת ימים לטהרתן, מיד כשפורשין מהטומאה רשאין לטבול. [אב"י מיהו כל זה בנדה דאורייתא שגם ימי ראייתה נחשבין לה לז' ימי טומאתה. אבל נדות שלנו דסופרות ז' נקיים, הו"ל ביום שבעה שלה מקצת יום ככולה כבזבה, ואפ"ה אינה טובלת ביום מדרבנן משום סרך בתה [כי"ד קצ"ז ס"ג]. והיקל הב"ח במקום אונס גדול, כגון שאינה יכולה לטבול ביום ח' כלל, וגם ביום ז' רק ביום, רשאה לטבול ביום הז' רק שלא תבוא אצל בעלה עד הערב].