יכין תמורה ד:ה
יכין תמורה · Yachin on Mishnah Temurah 4:5
Open in the reader →1תמות אבל באבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, אפילו רק בחדא לריעותא, כגון שנמצאת תמימה ותוך שנתה, תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה אחרת, וכדמסיק בסיפא. וה"ה בעברה שנתה לחוד, תרעה עד וכו'. וכ"כ בחטאת שהוממה לחוד, יביא מיד בדמיה אחרת [כך הוא שיטת התוס' ריש פרקן, ורמב"ם פ"ד מפסוהמ"ק ה"א ג' וז' וח'. ומ"ש הרמב"ם שם ה"ח דבאבדה ונמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, שתרעה עד שתומם ויפלו דמיה לנדבה. לכאורה תמוה, דהיכי מיירי, אי בשאחר שנמצאת האבודה נתכפר באחרת. הרי בכה"ג פסק רבינו (בה"ג) דבכה"ג האבודה תמות, מדדחיה בידים. ואי בלא נתכפר עדיין הרי כבר פסק שם רבינו דאמרינן ליה שיקריב אותה שנאבדה, והאיך כתב רבינו כאן שתרעה. ונ"ל דמ"ש רבינו כאן שתרעה, היינו אותה שלא נאבדה. וכש"ס (כ"ג א'). או ר"ל אם הורו לו ב"ד בטעות שיקריב שאינה אבודה, אז הואיל ולא דחי להאבודה בידים רק בהוראת ב"ד, תרעה ויפלו דמיה לנדבה. ולרש"י ור"ב ה"פ אם משכפרו בעלים באחרת באו בעלים לשאול על האבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בהאחרת, אז תמות האבודה, ואפילו לרבנן במ"ג דס"ל דאין חטאת אבודה מתה רק בנמצאת לאחר שכפרו בעליה באחרת, הכא מודו דתמות. מדאיכא ב' לריעותא. ורכ"מ אחמ"כ רצה (בה"ח) לקרב המרוחקין בזרוע. לומר דרמב"ם ס"ל כרש"י בזה. והרואה יראה שאין הדבר כן ווצ"ע):