יכין ידים א:לה

1ר' יוסי פוסל בשני אלו בתרתי פליגי. דס"ל דוקא כח אדם בעינן לנט"י. וס"ל דבעינן כחו מתחלת נטילה עד סופה. ופסק הרמב"ם ורשב"א ובעה"ג כת"ק. ולראב"ד ותוספות והרא"ש קיי"ל כר' יוסי. ודכוותייהו נקטינן [כש"ע קנ"ט ס"ט]. ומהטור משמע שבהיה בתחלה הנטילה בכח אדם. אף בלי סופו סגי. וכן הבין רבינו ב"י מדבריו. וכמבואר [בסי' קנ"ט ס"י]. ואפ"ה פסלו קוף לנט"י. ונמצא שלכאורה אחזו רבוחינו החבל בשני ראשים. ורבינו טו"ז [שם סקי"ב] רצה ליישב דגם הטור ס"ל דצריך כח אדם מתחלה ועד סוף. רק לרבותא דסיפא נקט שלא היה כח אדם כלל אפילו בתחלה יע"ש. ובמחילת כבוד רבינו. מלבד שזה דוחק. עכ"פ גם לרבינו ב"י קשה והוא שפתיו ברור מללו דתחלה כלי סופו סגי. ול"מ היה נ"ל דהטור ס"ל דמדלא מפרש ברישא במניח חבית בין ברכיו שיצטרך לנענע בכל שפיכה ושפיכה בברכיו ש"מ שבהנחה ראשונה כשהניחה מוטה על ברכיו. סגי. ובאמת א"צ לנענע בברכיו בכל שפיכה ושפיכה. ומדלא פליג ר' יוסי רק בב' בבות האחרונים. ש"מ דהא במניח על ברכיו מודה. דגם ר' יוסי ס"ל דבתחלתו בלי סופו סגי. ורק במטה חבית ונוטל פליג דלא דמי למניח על ברכיו ונוטל. דהתם בתחלת נטילה היה כח גברא. ולהכי בתחלתו בלי סופו סגי. משא"כ הכא במטה החבית בתחלה שלא בשעת נטילה. דלא בתחלת נטילה ולא בסופה היה כח גברא. דלת"ק גם הא כשר לא משום שהיה עכ"פ כח גברא בתחלה כשהטה החבית. ליתא דהרי מכשיר גם קוף. אלא נקט הטה לרבותא דר' יוסי דאע"ג שהיה כאן כח גברא. כיון שלא בשעת נטילה היה. לא מחשב כח גברא. ות"ק לא זו אף זו קתני. וכן נראה שהבין ג"כ רבינו יונה [ברכות דף מ"ו] שהביא שבעל ה"ג דפסק דא"צ (כח) גברא כלל לא בתחלה ולא בסוף. ראייתו ממשנתנו. מדמכשיר בקוף ובמטה חבית על צדה. וקשה הרי במטה יש כח גברא. אלא ע"כ כיון שאין כח גברא בשעת נטילה. מחשב כאין כח גברא. ואפ"ה לת"ק כשר. ולר' יוסי פסול. אבל בתחלתו בלי סופו בשעת נטילה. כבמניח על ברכיו. לכ"ע כשר]: (מכאן עד סוף הסדר הוא מתפארת ישראל)