יכין ידים ב:יג

1ידיו טמאות ר"ל אפילו נוטל פעם ב'. הרי מים שבצרור נטמאו מהידים. והמים שניים אינן מטהרין רק מים שע"ג היד. ולא שע"ג הקיסם. וחוזרין מים שבקיסם ומטמאין להידים אחר נטילה ב'. מיהו בשפך רביעית כאחת על ידו אין לחוש בכך. ונטהרו ידיו [קס"ב ס"ט]. והר"ב הביא י"א דהכא מיירי דוקא בחצצו. אע"ג שמסירן קודם נטילה ב'. אין מים שניים מטהרין רק מים הראשונים שביד ששוטפין ומעבירין אותן מהיד. אבל אין מטהרין היד גופה. ולי"א אלו יש קולא וחומרא. קולא דוקא בחצצו פסול. וחומרא דאפי' היה רביעית בראשונים. אפ"ה פסולין [ונ"ל דלא פליגי הנך ב' י"א רק בפירושא דמתני'. אבל לענין דינא מודו אהדדי. דגם לפי' הב' עכ"פ גם בלא חצץ לא טיהרו השניים רק הראשונים שע"ג היד. ולא המים שע"ג הצרור. כלעיל בנפלו שניים וראשונים על מקום אחד ששניהן טמאין. רק דאילו בכה"ג. אם היו מים הראשונים רביעית. לא היו נפסלין לחולין. והרי מדנקט תנא סתמא. משמע דאפילו היה בהראשונים רביעית אפ"ה לא מהני שניים. להכי ניחא ליה טפי לאוקמי למתני' בשהיה הצרור חוצץ. דבכה"ג אפילו היה במים הראשונים רביעית לא מהני להו נטילה שנייה. דהרי אותו מקום שהיה שם החציצה. היו המים השניים שבאו לשם כראשונים. והו"ל כנטל חצי יד וחזר ונטל חצי יד [קס"ב ס"ג] דאף לרבינו ב"י שם דס"ל דכשהיו הראשונים טופח על מנת להטפיח בשעה שנטל החצי השני שלא נטל תחלה. מצטרף [ודלא כרבינו מג"א שם סק"ד דכתב דלא מהני טופח ע"מ להטפיח להצטרף ב' הנטילות. עכ"פ לכ"ע הו"ל נטל פעם א' כל היד. אם לא שנטל הראשונים ברביעית. וגם השניים ששפך על המקום שהיה שם החציצה תחלה גם כן היה רביעית. דמדנטל כל מקום שביד ברביעית. א"צ לחולין רק ליטול פעם א' מדינא [כרבינו מג"א קס"ב סק"ג] וסתמא משמע שנטל כדרכו. שאינו רגיל ליטול ב' פעמים בב' רביעית. וגם פי' קמא מודה לי"א אלו דאם היה דבר חוצץ על היד. ונטל הראשונים והסיר החציצה וחזר ונטל גם השניים. אז אפילו היה רביעית בראשונים אפ"ה הנטילה פסולה. ומטעמא דאמרן. וכן מבואר בא"ח [קס"א וברבינו מג"א קס"ב סקי"ח] ברטייה שמקפיד עליה חוצץ. ואפ"ה לא רצה לפרש כן משנתינו. מדלא נקט בקיצור ונמצא עליו דבר החוצץ. אלא מדנקט קיסם או צרור. סתמא משמע שאינן דברים החוצצין. וגם מדלא קאמר ר"ג אינו חוצץ. ודוחק לומר דר"ג לא קאי את"ק ומילתא אחרינא נקט [כמקואות פ"ו מ"ז] אלא ודאי משמע דאת"ק פליג. ולא מיירי כלל בחציצה. רק מטומאה שנטמאו הידים. להכי שפיר קאמר ר"ג טהור. ובלא זה קשה לי. דבשלמא אי נימא דמשנתינו מיירי בשלא חצץ הקיסם. שפיר נקט נטל הראשונים ומצא קיסם. מדאתא לאשמעינן דהא במצא הקיסם על ידיו אחר נטילת השניים. ידיו טהורין. משום די"ל שמא עם מים השניים בא הקיסם על היד. וכבר היתה היד טהורה. והרי כל ספק ידים טהור כסוף פרקין. אלא אי נימא דבחצץ מיירי. מ"ש ראשונים דנקט. הכי הול"ל נטל ומצא על ידו דבר חוצץ טמא. אמנם נ"ל דגם לפירוש קמא. דהכא בלא חצץ מיירי. אפ"ה גם אם בין נטילה ראשונה לשנייה. העביר מעל ידו ע"י נענוע את הקיסם מעל ידו. אפ"ה לא הועילו לו מים שניים שנוטל אח"כ. אע"ג דמדהיה הקיסם רפוי באו מים הראשונים תחת הקיסם. עכ"פ מדבאו המים הראשונים מהיד גם על הקיסם. ומהקיסם שוב על היד. אין מים שניים מטהרין רק המים שנשארו על היד מהנטילה עצמה. אבל אין מים שניים מטהרין את המים הראשונים שבאו מעל היד למקום אחר. ומהמקום האחר שוב על היד. כך נ"ל ברור ואף שאינו מפורש בשום מקום]. מיהו אפילו בשפך רביעית בפעם אחת על יד אחת. ונגעה בחברתה שלא נטלה עדיין. נטמאו שניהן. אע"ג דרביעית אינו מקבל טומאה. עכ"פ בשעה שנגעה היד הטמאה בהיד שנטל לא היה מים שעל היד רביעית. ונטמאו שניהן מאותן מים הטמאים. ולהכי צריך לנגב שניהן קודם נטילה. ואעפ"כ אם נטל כלי מים ראשונים ושניים. והיה בהראשונים רביעית. ואח"כ נגעה בה היד שלא נטל א"צ לנגבן. אלא נוטל שלישית וסגי [רבינו מג"א קס"ב סק"ט וי']. ומדאי אפשר ליזהר שלא תגע יד ביד בין ראשונים לשניים. לכן אני נוהג ליטול על יד אחת ב' שטיפות. ואח"כ גם על יד השנייה כך. ואח"כ מים שלישיים על כל אחת. דאז אין שום חשש. לא נגיעת יד בחברתה. ולא ללחלוח שבאוזן הקנקן. דהרי הלחלוח ההוא ממים שכבר נטהרו בא על האוזן. ולהכי לא דמי כלל לנטל ראשונים ושניים למקום א' לעיל. דהתם רק לתרומה טמא. משום דבתרומה אפילו נטל מרביעית צריך ב' שפיכות. אבל הכא בחולין כיון שנטל פעם אחת מרביעית. הידים טהורין [כרבינו מג"א קס"ב ס"ג]. וא"צ מים שניים כלל רק לטהר המים הראשונים עצמן. וכיון שכבר נטהרו על היד. ומהיד באו על אוזן הקנקן. לית לן בה: