יכין ידים ד:מז

1וכי עמונים ומואבים במקומן הן וכל הדרים בה השתא אינן מזרע עמון. והרי לא אסרה התורה רק זרע בני עמון. ולפיכך הא דכתבה תורה עד עולם. היינו רק כל עוד שיתברר לך שהוא מזרע בני עמון [וקשה האיך אפשר שסנחריב בלבלם. והרי אמרינן בסנהדרין [צ"ו ב'] דעמון ומואב שביבי בישי דירושלים שלחו ליה לנבוכדנאצר תא אתא עלייהו והרי נבוכדנאצר זמן רב אחר סנחריב היה. וכ"כ בירמיה [מ"ט] מדוע ירש מלכם את גד. והרי ירמיה בימי נבוכדנאצר היה וזמן רב אחר סנחריב. ואי"ל דאפ"ה סנחריב בלבלם והושיבם בשאר ארצות הסמוכות לארץ ישראל. ומשם שלחו ליה לנבוכדנאצר תא אתא עלייהו. וגם משם ירש מלכם את גד. ליתא דאם כן מה עונש ניבא עליה ירמיה הנביא שתחרב רבה עיר המלוכה ושאר עיירותיהן שם. הרי כיון שהוגלו משם על ידי סנחריב מה איכפת להו שיחרבו העיירות הללו שאינן שלהן והרי עתה מושבן במדינה אחרת. ואת"ל דאחר שבלבלם סנחריב ממקומן חזרו ושבו למקומן. ומשם שלחו לנבוכדאנצר שילחם בישראל. ומשם אחר החורבן ירש מלכם את גד. וניבא עליהן ירמיה שגם הם יגלו בסוף מנבוכדנאצר. והא דקאמר הכא שסנחריב בלבלם. והרי מבלבול זה חזרו למקומן. והו"ל טפי לאתויי שנבוכדנצר בלבלם. י"ל דמבלבל הראשון נקט. וכיון שלא ארכו ימי חזרתם עד שחזרו והוגלו מנבוכדנצר. כולה חדא בלבול הוה. אבל כל זה ליתא. דהרי גם בימי אחשורוש שהיה שוב כמה שנים אחר נבוכדנאצר. מצינו גביה במגילה [י"ב ב'] דא"ל חכמי ישראל זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא על דורדי'. הרי שגם בימי אחשורוש עדיין היו במקומן. ואפשר י"ל שאע"ג שהרוב הוגלו מנבוכדנאצר. אפ"ה השאיר שם מתי מספר. ולאלה המחו חכמים לאחשורוש שישאלם. דבימיו עדיין ידועים וניכרים היו בין אומות אחרות שהושיב ביניהן נבוכדנאצר. משא"כ ישראל. אע"ג שגם מהן השאיר נבוזראדן קצת מהן בארץ. כמפורש בסוף מלכים. אפ"ה בסוף כאשר נהרג גדליהו הלכו כולם עם יוחנן בן קרח למצרים. ולא נותר כל נשמה מהן בארץ ישראל. תדע דהא אמרינן בשבת [קמ"ה ב'] דנ"ב שנים הסמוכים אחר חורבן בית הראשון לא עבר איש ביהודה. לכן המחוהו חכמי ישראל לאחשורוש לחכמי עמון שעדיין עכ"פ נשארו קצת מהן במקומן. משא"כ ישראל אין גם אחד שנשאר במקומו. או י"ל דהא דקאמר הכא שסנחריב בלבל כל האומות. הרי לא קאמר הגלם רק מלת בלבלם. משמע שעשה תערובות מיושבי הארצות. והתערבו בתושבי עמון הרבה מאומות אחרות. ואעפ"כ המלך שהיה נכנע נגד סנחריב וגם נגד נבוכדנאצר היה נשאר במקומו. והוא שלח לנבוכדנצר שיבוא על ישראל. והוא שירש אגד ת אחר החורבן. אלא שניבא עליו ירמיהו הנביא שגם ערי עמון יחריב נבוכדנאצר בסוף. וכן היה לו. ואפילו הכי נשארו כולם בארצם. ולהכי שפיר קאמרו ליה לאחשורוש. מדעדיין היו ידועים בימיו. שישאל להן מדלא הלכו עדיין כלל בגולה. אבל בימי ר"ג ור' יהושע כבר היה גם במקומותם תערובות גמור. שלא נודע מי הוא מעמון ומי מאומה אחרת. א"נ גם בימי אחשורוש כבר נדו הלכו כולם מארצם על ידי גלות נבוכדנאצר. והא דקאמרי ליה זיל לגבי עמון ומואב. רק למשל בעלמא נקטו הנך. משום דבהו כתיב קודם שהוגלו. ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו. אבל לעולם התכוונו לאומת בבל בעצמה שהן לא הוגלו מעולם לא מסנחריב ולא מנבוכדנאצר. תדע דהרי מצינו דוגמתו בשבת [קמ"ה ב'] ששאלו למה עופות שבבבל שמנים. והשיב לו מפני שלא גלו. ומייתי נמי הך קרא גופא שאנן מואב מנעוריו וגו' אלמא רק למשל נקט הך קרא דגם מואב קודם שגלה הי' עמד טעמו בו. כ"כ כל אומה שלא גלתה עדיין. ודו"ק. ועיין ר"ש כאן ותוי"ט יבמות דף ע"ו ב']: