יריעות שלמה על התורה, בראשית יב:ב

1בריש הפרשה נ"ב מה ק' לרש"י שפי' ועוד אודיע טבעך בעולם לפי שלפירש הראשון שתלויה ההנא' בו אעשך לגוי גדול א"כ צריך אתה להגיה מבחוץ ושם אעשך לגוי גדול וזהו דוחק ע"כ פי' שההנאה הוא דרך טבעי לפי שאודיע טבעך בעולם ואעשך לגוי גדול היא ברכה בפני עצמה א"כ יקשה לרש"י איך שייכ' הברכה לכאן מאחר שהקב"ה לא בא לנסותו וגם אינו דרך תנאי לומ' שם אתה ראוי לכך כמו שפי' דעיקר ההנא' וטוב' לאו מחמת הברכות האמורו' בפסוק אלא מחמת הודעת טבעך כו' א"כ איך נתקשרו הפסוקים לכך פי' לפי שהדרך מחסר הוזקק כו' מהרש"ל:

2בד"ה הוזקק כו' שהבטיחו כו' נ"ב ויש מקשין איך הפסוקים האחרים כגון והיה ברכה וגו' איך באו לכאן ונ"ל דמחובר למעלה לואגדלה שמך כלומ' במה בעבור והיה ברכה כלומר שהברכות יהיו מסורין בידך מעתה ובמה ידעו שכך הוא שיראו שכל מברכיך מבורך וס"ס מה יהיה גידול השם בך יברכו לאמור ישימך אלהים כאברהם ודוק מהרש"ל:

3בד"ה זהו שאומרים כו' נ"ב אפשר שק"ל בפירש הראשון שהיה לו לכתוב והיה מבורך מה לשון ברכה אלא ש"מ על הברכה ממש קאי ומ"ה נמי מיושב למה כתב והיה ולא כתב תהי' לפי שמדבר בענין הברכה שחותמין אותו עם השם המיוחד דהיינו והיה ודוק מהרש"ל:

4אשר אראך כו' ולמה לא גילה לו כו' נ"ב תימה שהוא מביא לשון זה של רש"י והוא כנגדו דאי על חיבוב בנו קאי א"כ מה לחבב עליו את המצו' וג"כ קשה למה הזכיר שם יותר מצוה ובפרשת לך לך לחבבה בעיניו אלא בודאי רש"י סבר שפי' לחבבה בעיניו קאי אמה שלפניו דעדיין לא גילה והיא הארץ לכן כתב סתם לחבבה בעיניו אבל הכא מה שלפניו היא שחיטת בנו ואינו נופל עליו חיבוב אם לא בעשיית המצוה ודוק ומ"מ נ"ל שפי' אמת שרש"י הקשה ב' קשיו' האחד למה צריך להאריך ולומר מארצך וממולדתך כו' ועוד קשי' למה לא גילה לו הארץ ומה אל הארץ אשר אראך רק דרש"י ז"ל קיצר לשונו ומערב שני הקושיו' יחד וכאשר פי' תמצא להדיא בילקוט בפ' זו וכן בפ' וירא וגבי האי עניינ' איתא התם כדי לחבבה בעיניו והיינו על הארץ שהלך משם דומיא דלחבבו בעיניו דקאי על בנו ודוק מהרש"ל: