יש סדר למשנה על משנה ברכות ו:ו

1היו יושבין לאכול וכו'. במשב"ג וכן בירושלמי וברי"ף וברא"ש ליתא מלת לאכול וכן מוכח מתוס' מ"ב ד"ה הסבו וכו' וכן מפי' ר"ח. וי"מ שכתב הרא"ש ופי' דהאי גאון שכתב רבינו יונה ע"ש מוכח דלא גרס לאכול ועמ"ש בסמוך בפי' הר"ב:

2הר"ב ד"ה היו יושבים בלא הסיבה וסימן הוא וכו' שרגילים היו וכו' שהיו מסובים על מטות וכו' ע"ש לשון הר"ב לקוח קצת מפירש"י על המשנה מ"ב שכתב בזה"ל היו יושבים בלא הסיבת מטות שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה ואוכלין ושותין בהסבה. כל אחד מברך לעצמו דאין קבע סעודה בלא הסבה ע"כ. והרא"ש אחר שכתב פירש"י כתב ור"ח פי' היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להן לאכול מברך כל אחד לעצמו אבל הסיבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולן. ויש מפרשים היו יושבים זה כאן וזה כאן שלא כסדר אכילה הסיבו שישבו סביבות השלחן כמו וישבו לאכול לחם דמתרגמינן ואסתחרו למיכל לחמא. ופירש"י עיקר דלכולהו קשה מתלמידי דרב ע"כ ופי' המעי"ט אהא שכתב הרא"ש דלכולהו קשה מתלמידי דרב. דלר"ח מתני' לא אצרכה אלא שלא היו יושבין לעסק אחר כ"א לאכול והם הרי אמרו ניזול וניכול כו' וכן ליש מפרשים שצריך שישבו כסד' הא אמרו ניכול לחמא אנהר דנק ע"כ. וז"ל רבינו יונה היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כלומר אם אכלו בלא שום הזמנה אלא שהיו יושבים וכל אחד ואחד התחיל לאכול ולא הסכימו לאכול ביחד אינם מצטרפין וכו' ואם הסיבו אחד מברך לכולן. יש מפרשים הסיבו מלשון הסבה ור"ל כשהסבו ביחד כמו שדרך לעשות באכילת קבע מצטרפין ואחד מברך לכולן ורבינו האי גאון פי' הסיבו מלשון סיבוב ור"ל כשישבו כולם סביב שזה מורה על הישיבה של קביעות דמתרגמינן וישבו לאכול לחם וכו' ע"כ. ולשון הרמב"ם בפ"א מה' ברכות דין י"ב. רבים שנתוועדו לאכול פת או לשתות וכו' אבל לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אעפ"י שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ע"כ. גם הערוך ערך סב ד' כתב פירוש הסיבו ישבו סביבות הפת היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסיבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם ע"כ. הנה כל הגדולים שלא פירשו כרש"י יחול עליהם השגה שכתב הרא"ש דלכולהו קשה מתלמידי דרב. ברם לקוצר השגתי אינני מבין כלל השגה ההיא דבלאו הכי טעמא בעי מה דוחקייהו דכל הני גדולים דנאדו מפירש"י הלא פשטא דמתני' אזלא כפירש"י ובפרט לשון הסיבה דנשנית בכל המקומות ומהם מבואר בפסחים צ"ט לא יאכל עד שיסב עוד שם ק"ח בן אצל אביו בעי הסיבה. וכן הלילה הזה כולנו מסובין וכיוצא בזה כולם מפורשים הסיבה על המטה. אמנם כן ברור לסברת המקשן בסוגיא מ"ב דפריך אמתני' דתנן הסיבו אין לא הסיבו לא ורמינהו עשרה שהיו הולכים בדרך אעפ"י וכו' ישבו לאכול אעפ"י שכל אחד אוכל מככרו אחד מברך לכולם קתני ישבו אעפ"י שלא הסיבו ע"כ אין שום מכחיש דמאן דרמי הכי הוה ס"ל פירושא כמו שפירש"י וכמו כל לשון הסיבו דתנן בכל מקום דהיינו על המטות והלכך פריך רומי' דברייתא אמתני'. אכן לפי האמת דמשני אהך רומי' אמר ר"נ בר יצחק כגון דאמרי ניזול וניכול לחמא בדוך פלן [במקום פלוני דקבעו להם מקום מתחילה בדבור ועצה והזמנה הוי קביעות אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד אינו קביעות. רש"י] וז"ל הרא"ש ואוקימנא כגון דאמרי ניזול וניכול נהמא בדוכתא פלן שכך מנהג הולכי דרכים ע"כ. וכ"כ רבינו יונה. הרי דלמסקנת הש"ס מפיק הך לישנא הסיבה דתנן במשנה דהכא מכל שארי. וא"א לפרש הכא הסיבה על המטה. שהרי אפילו בקביעות בעלמא ואפי' באמירה לקבוע מקום סגי. והלכך אסברי' הגאונים ליתן פירושא למלת הסיבו דתנן הכא ר"ל כשהוסבו יחד כמו שדרך לעשות באכילת קבע וכו' או שהוא מלשון סיבוב כמ"ש רבינו יונה בשם הגדולים הנ"ל. אמור מעתה דתלמידי דרבא דלא ידעו מרומי' מתניתא וברייתא שפיר היו מפרשים כפירש"י אליביה דמקשה ורמינהו וכו' ופשיט להו ההוא סבא מכח רומי' כמבואר בסוגיא מ"ג. וע"כ פי' של הסיבו דתנן במשנה היינו מלשון סביב ולא על המטות. וכל מדה נכונה לומר דגם רש"י בפירושו במשנה לא פי' הכא אלא לסברת המקשה בתחלת הסוגיא ורמינהו וכו' אבל למסקנת ר"נ בר יצחק רש"י והגאונים בחד שיט' קיימו [וכבר נודע פעמים אין מספר דדרך רש"י לפרש כס"ד וכמו שהעיד התוי"ט כמה פעמים והראשון מזה תמצא מ"ב פ"ב דפיאה] ויעלה ג"כ על דרך זה מ"ש תוס' מ"ב ד"ה הסיבו אין לא הסיבו לא תימא אמאי מקשה מדיוקא תקשי ליה מרישא דקתני בהדיא היו יושבים מברך כל אחד לעצמו וי"ל דאי מרישא הו"א שישבו בשביל עסק אחר שלא היה דעתם מתחלה לאכול אבל אם ישבו לאכול אפילו בלא הסיבה נמי מהניא ע"כ. כוונתם דסברת המקשה היה דהך הסיבו פירושו כפירש"י דהיינו על המטות והלכך מדיוקא דסיפא פריך שפיר אבל מרישא לא מצי להקשות מידי דשפיר י"ל דברייתא איירי ישבו לאכול כדקתני להדיא בברייתא ישבו לאכול אע"פ שלא וכו'. לפיכך אחד מברך לכולם אבל במשנה דלא תני לאכול [וכמ"ש בס"ד בגרסת המשנה דמלת לאכול דנדפס לפנינו ליתא בירושלמי וכו' ע"ש] שפיר מיתוקמי שישבו בשביל עסק אחר שלא היה דעתם מתחלה וכו'. והמעי"ט אחר שהעתיק דברי התוס' האלו אמאי מקשה מדיוקא וכו' וי"ל וכו' אפילו בלא הסיבה נמי מהני ע"כ. כתב בזה"ל ולפי' ר"ח דאה"נ דמתני' הכי מפרשי צ"ל דאי מרישא ה"א היו יושבין זה כאן וזה כאן כו' כפי' היש מפרשים ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו של גדול דאי ס"ל להמעי"ט דגם ר"ח בהך דהסיבה מפרש כפירש"י דהיינו על המטות ורק ברישא מפרש ר"ח דלא כרש"י. א"כ בפשיטות אתי שפיר דלא מקשה הש"ס מרישא באשר כי כן הוא האמת דרישא איירי שישבו לעסק אחר [ולחנם דחק לתרץ דה"א ברישא כפי' היש אומרים] ותו דאי אפשר לומר דר"ח מפרש בסיפא כפירש"י דא"כ תיקשי רישא לסיפא דברישא תני דישבו והיינו לעסק אחר ולא לאכול מוכח דאם ישבו לאכול ולא לעסק אחר הוי קביעות ממש ואחד מברך לכולם. ואם יהיה מה דתנן בסיפא כפירש"י. הוה רישא וסיפא סותרים זה את זה וכן שפתי הרא"ש והערוך ברור מללו בפי' ר"ח אבל הסיבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם. ואם כה יאמר המעי"ט דר"ח פי' הסיבה כמ"ש הרא"ש בשמו וכדעת הערוך א"כ לפי סברתו נשאר קושיא דיליה במקומו דלשיטת ר"ח ותו' דהא כבר איתותב פירוש ר"ח מהשגת הרא"ש כמ"ש לעיל בשמו ובשם המעי"ט. אמנם לפי מ"ש דר"ח ורב האי גאון וסייעתם עיקר פירושם לפי מסקנת רב נחמן בר יצחק וההוא סברא דמכח רומיא מתני' וברייתא מוכיח דאין פירושו של הסיבו דתנן במשנה כמו שאר הסיבו דתנן בכל מקום. אלא מלשון סביב והכל כדאמרן. אתי הכל שפיר ובהפלאה שבערכין הארכתי עוד בס"ד: