יש סדר למשנה על משנה ביכורים א:ו
יש סדר למשנה על משנה ביכורים · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Bikkurim 1:6
Open in the reader →1הר"ב יבש המעיין שהאילן חי וגדל ממנו ונקצץ האילן והוא שיבש ונקצץ קודם שהפריש. אבל אם הפריש קודם הואיל ונראו לקריאה ונדחו ירקבו וכו' ע"ש. סברת ופי' הר"ב שכתב ג"כ הר"ש. מוכרח נמי מהירושלמי שהביאו התי"ט לקמן בסמוך מ"ז ד"ה הפריש וכו' דבירושלמי מוקים למתני' וכו'. ומזה הוי תיובתא לכאורה לרש"י בברכות מ' ב' שכתב בפירושו אמתני' דהכא יבש המעיין ונקצץ האילן בזה"ל. הי' לו בית השלחין ובו מעין שהוא משקהו ממנו וקצר בכורים ממנו ואח"כ יבש המעיין וכן שדה האילן וקצץ בכורים ממנו ואח"כ נקצץ האילן וכו' ע"כ. ולא עוד גם מסוגיא דמכות י"ח דאיתמר הפריש בכורים לפני החג ועבר עליהם החג ירקבו משום דקודם החג הוי חזו לקריאה ואחר החג לא חזו וכו' כמו שהביאו תוס' ב"ב פ"ב ד"ה בצרן וכו' ע"ש. קשיא לפרש"י שכתב וקצר בכורים ממנו ואח"כ יבש המעיין וכו'. שהרי בהפריש תחילה הוו חזי לקריאה ואח"כ כשיבש או נקצץ נדחה. וא"כ ירקבו. ולמה תנא מביא. ונראין דברי רש"י כהוגן אחרי ראי כי גם הרמב"ם פ"ד מהלכות בכורים דין י"ב כתב הפריש בכורים ויבש המעיין או שנקצץ האילן מביא ואינו קורא לפי שזה כמו שאין לו קרקע שהרי אבדה. המביא בכורים מאחר חג הסוכות ועד חנוכה אע"פ שהפרישן קודם החג מביא ואינו קורא וכו' ע"כ. וכתב הכ"מ ומ"ש רבינו אע"פ שהפרישם קודם החג כו' יש לתמוה דהא בפ' אלו הן הלוקין אמר הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג ירקבו ויהב טעמא בגמרא וכו' וצ"ל שדחאה רבינו לזו מהלכה מקמי ההיא דגיטין מ"ז דאמר ר"י ב"ח בצרן ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא ולקחת והבאת עד שתהי' לקיטה והבאה כאחד ואע"ג דבירושלמי מוקי לה בשלקטן לשלחן ע"י שליח אבל ליקטן להביאן הוא לא ישלחנו ביד אחר שכל הבכורים שנראו להתיר בקריאה אינן נתרים אלא בקריאה. מאחר דבגמרא דידן מייתי להא דריב"ח בבבא בתרא פ"א ובגיטין מ"ז סתמא ואי הוי סבר גמרא דידן כירושלמי לא הוי שתיק מלפלוגי בהכי. וכגמ' דידן נקטינן. ועוד דמתני' דהפריש בכוריו ואח"כ מכר שדהו ומתני' דיבש המעיין ונקצץ האילן דמיתני סתמא אתי כר"י ב"ח ואע"ג דבירושלמי משני להו שנויא דחיקא הוא ולא סמכינן עלה ע"כ. ואין להקשות נהי דסוגיא דילן פליג עם הירושלמי מ"מ מי הכריח רש"י לפרש דוקא כשהפריש בכוריו קודם שיבש המעיין או קודם שנקצץ ולא ניחא ליה לפרש בכל גוונא. והיינו אף שהפריש אחר שיבש או אחר שנקצץ. דיש לומר דבלא"ה לפי' הירושלמי שמפרש למתני' דהכא יבש האילן או נקצץ אינו קורא כשיבש משעה ראשונה [עיין תוס' בב"ב פ"ה שהעתיקו הירושלמי בלשון זה] לא איתברר מה טעמא יהיה מביא לפי סוגיא דילן בברכות מ"ם דמוקי מתני' דאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא דעיקר אילן ארעא הוא וכר' יהודה דמתני' דהכא דאמר מביא וקורא. אבל חכמים דפליגי ואמרו מביא ואינו קורא דס"ל דעיקר אילן לא ארעא היא. וא"כ כשיבש האילן או נקצץ דשוב אין לו באילן כלל למה יהא מביא והלכך הוכרח לפרש לפום אותו סוגיא שהפריש קודם שיבש וחזי להביא משעת הפרשה ושוב אינו נדחה. לפיכך מביא ומה שאינו קורא היינו טעמא כמו שביאר רש"י בסוגיא דברכות שם בזה"ל ואינו קורא שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי כיון דיבש המעיין ונקצץ האילן בטלה לה ארעא ור' יהודה אומר מביא וקורא שהארץ היא עיקר ע"כ. אמנם הירושלמי לשטתי' דמפרש דמתני' דברכות דבירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא דברי הכל היא וכבר כתבתי לעיל בביאור המשנה ב' פ"ו דמאן דאמר דברי הכל היא היינו עפ"י היש מפרשים שכתבו תו' ד"ה יבש המעיין י"מ לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח להקב"ה אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה שאינה ראויה לפירות ע"כ. וא"כ הסברא דעיקר אילן ארעא הוא ס"ל נמי לת"ק כמו לר"י רק דפליגי לענין קריאה דר"י לא חייש שנראה כקובל וא"כ שפיר מפרש הירושלמי כשיבש או נקצץ ואח"כ הפריש וס"ל לת"ק דמביא דעיקר אילן ארעא הוא: