יש סדר למשנה על משנה חלה ד:יא

1אריסטון הביא בכוריו מאפמי' וקבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסורי' כקונה בפרוור שבירושלים. ע"ש. לכאורה זה דתני מפני שאמרו וכו' בא ליתן טעם על שקיבלו ביכורים מאריסטון שהביא בכוריו מאפמיא והוא שם מקום בסוריא. ואי לאו דאמרו הקונה שדה בסוריא כקונה וכו' לא היו מקבלין ממנו כמו שאין מקבלין ממי שמביא בכורים מחוץ לארץ. והנה בגיטין ח' תנו רבנן בשלשה דרכים שוותה סורי' לארץ ישראל. חייבת במעשר ובשביעית כא"י וכו' והקונה שדה בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים וכו'. ופריך הש"ס הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שכותבין עליו אונו [שטר מכירה וכו'. רש"י] ואפי' בשבת [אם לקחו מן העובד כוכבים ורוצה לילך לדרכו בשבת. רש"י] ופריך בשבת ס"ד ומשני כדאמר רבא [במס' שבת דף קכ"ט. רש"י. וכתבתי בתכ"ש דלפנינו בשבת קכ"ט לא נזכר רבא כלל אלא רב המנונא הוא דאמר הכי וכן בביצה כ"ב. איתא רב המנונא ע"ש] אומר לעובד כוכבים ועושה הכי נמי אומר לעובד כוכבים ועושה אע"ג דאמירה לעובד כוכבים שבות משום ישוב א"י [לגרש עובדי כוכבים ולישב ישראל בה. רש"י] לא גזרו רבנן ע"כ. ולכאורה איכא למידק מה פריך למאי הלכתא הלא כפי משנה ערוכה דהכא נ"מ לענין בכורים. וגם על רב ששת שהמציא לומר שכותבין וכו' ולא משני כדתנן הכא במשנה. ונראה דבלאו הכי צריכין אנו לבא בעומקא וסודה של משנה דהכא. דמשמעה נראה דלכתחילה אין מביאין בכורים מסורי' רק באריסטון שעשה מעשה והביאו הלכך קבלו ממנו וקשה לפי טעמא דתנן מפני שאמרו הקונה וכו' למה אין מחייבין גם לכתחילה לכל הדרים בסוריא שיביאו בכורים. אשר ע"כ י"ל טעם הגון עפ"י משנה יו"ד פ"א דבכורים ואלו מביאין וקורין וכו' מעבר הירדן [מפירות של עבר הירדן נמי מביאים בכורים אעפ"י שאינו ארץ זבת חלב ודבש כיון שנתנה הקב"ה לישראל קרינן ביה פרי האדמה אשר נתתה לי. הר"ב] ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש. ופסק הרמב"ם והר"ב דאין הלכה כר' יוסי וכתב הר"ש ארץ זבת חלב ודבש בירושלמי תנא אשר נתתה לי ולא שנטלתי מעצמי [ואלו עבר הירדן נטלתי מעצמי. הר"א פערקאן] מה ביניהן אמר ר' בון חצי שבט מנשה ביניהון. מאן דאמר אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמם [שהרי לא הוזכרו בשאלה ששאלו משה רבינו ליתן להם עבר הירדן אלא משה מעצמו נתן להם בלתי שאלה וה"ל כנותן להם מה שאין כן בני גד ובני ראובן שאלו בפיהם א"כ שפיר מביאין וקורין אבל לטעמיה דמתני' אף הן לא מביאים שהרי אינה נקראת ארץ זבת חלב ודבש. רא"פ] מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש ע"כ היוצא לתועלת דאפילו לת"ק דס"ל דבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה מביאין וקורין דעבר הירדן מיקרי אשר נתת לי מ"מ מודה ודאי בסוריא שכבשה דוד דמפר' בספרי הביאו תוס' גיטין ח. ושייך ח: ד"ה כיבוש יחיד וכו' ותוס' בע"ז כ"א דנאמר לו לדוד בתוכחת מוסר סמוך לפלטותא שלך לא הורשת' פי' יבוסי שהי' סמוך לירושלים ואתה הולך וכובש ארם נהרים וארם צובה וכו' ע"ש. דאינו מביא וקורא שאינו יכול לומר אשר נתת לי כי דוד שלא ע"פ דיבור כבשוה. אמור מעתה טעמא מבואר הא דאין מביאין מסורי' אמנם אותן חכמים שקבלו מאריסטון שעשה מעשה להביא בכורים מסורי' התירו דיעבד מפני שאמרו הקונה בסורי' וכו' כלומר הואיל ולשאר מילי אמרו הקונה בסוריא כקונה וכו' והילכך התירו נמי הכא לקבל דיעבד שכבר הביא בכוריו. ולפ"ז בעינן לאשכוחי למאי הלכתא כלומר באיזה ענין אמרו דבר זה שהקונה בסוריא כקונה וכו' והשיב רב ששת לענין לכתוב עליו אונו אפילו בשבת התירו בקונה בסוריא כמו מי שקונה בארץ ישראל דקיי"ל בב"ק פ' מימרא ערוכה בזה"ל הלוקח בית בא"י כותבין עליו אונו אפילו בשבת בשבת ס"ד אלא כדאמר רבא התם אומר לעובד כוכבים ה"נ וכו'. ובהשקפה ראשונה רציתי לומר דמה דאיתא בב"ק בית. ובגיטין איתא שדה. דאולי בדוק' נקט הכי והיינו בסוריא דוקא כשקנה שדה דאיתא בי' תרתי מעשר וחניית קרקע התירו לכתוב אונו אפילו בשבת אבל בית דלית ביה אלא חדא (כמבואר בע"ז כ"א ע"ש) לא התירו. אבל בארץ ישראל עצמה התירו אפילו בבית ויתבאר בזה הא דמקשה והקונה שדה בסוריא וכו' למאי הלכתא כוונתו למאי הלכתא נקט הקונה שדה וכו' ולא נקט סתם הקונה בסוריא וכו' כמו דתנן במשנה בסוף חלה ומשני רב ששת לומר שכותבין עליו אונו וכו' ולפיכך נקט הקונה שדה בדוקא. דבבית דלית ביה אלא חדא לא התירו בסוריא. אמנם בטלתי רצוני מפני דברי הרמב"ם שכתב בפ"ו מהל' שבת דין י"א בזה"ל הלוקח בית בארץ ישראל מן העובד כוכבים מותר לו לומר לעובד כוכבים לכתוב לו שטר בשבת שאמירה לעובד כוכבים בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה. וכן הלוקח בית מהם בסוריא שסוריא כארץ ישראל לדבר זה ע"כ. הרי דגם בסוריא דינו ממש אפילו בבית כארץ ישראל ומפני כך מש"כ הב"י א"ח סי' ש"ו בזה"ל כתב בהגה"ת אשרי פ"ב דמ"ק בשם א"ז מותר לקנות בתים מן העובד כוכבים בשבת כיצד הוא עושה מראה לו כיסים של דינר והעובד כוכבים חותם ומעלה לערכאות ע"כ ונראה דבקונה בארץ ישראל מיירי וכדאמרי' בגיטין ובס"פ מרובה עכ"ל הב"י יש לדקדק קצת למה לא כתב נמי סוריא והכי הל"ל ונראה דבקונה בארץ ישראל ובסוריא מיירי. ואי הוה ס"ל להב"י כמו שרציתי לומר דבדוקא נקט גבי סורי' מלת שדה משום דבית בסורי' אסור לכתוב אונו. הוי אתי שפיר. אבל מסתמא לא יפלוג הב"י על הרמב"ם. והוי יודע דהרי"ף בגיטין ובב"ק לא הזכיר מזה כלום גם הרא"ש בגיטין לא הביא מזה. אבל בב"ק ס"פ מרובה ז"ל הרא"ש והלוקח בית בא"י כותבין עליו אונו אפילו בשבת וכו' אע"ג דאמיר' לעובד כוכבים שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו. ודוקא משום ישוב א"י אבל לצורך מצוה אחרת לא שרי' אמירה לעובד כוכבים וכו' ע"כ. אבל ממלתא דסורי' לא הזכיר כלום. גם הטור בסי' ש"ו לא כתב כלום מדינא דהקונה בתים בארץ ישראל שכותבין עליו אונו אפי' בשבת. ולכאורה טעמם ונימוקם עמם דס"ל להרי"ף והרא"ש והטור דמשום ישוב א"י אינו אלא בזמן שישראל שרוין על אדמתן אבל עכשיו בעונותינו שרבו מאי ישוב ארץ ישראל שייכי [ועיין בטוש"ע ח"מ סי' ת"ט לענין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל עכשיו] והרא"ש שהעתיק הסוגיא שכותבין עליו אונו אפילו בשבת. היינו משום דרוצה לבאר דיני דאמירה לעובד כוכבים במצוה אחרת ע"ש לפיכך מדהשמיטו הרי"ף והטור נראה דבזה"ז שזרים משלו שם ובידיהם לגרש את ישראל בכל מקום שהם יושבים ופשיטא לדעת רבינו חיים שכתבו תוס' בכתובות ק"י ד"ה הוא אומר וכו' דעכשיו אינה מצוה לדור בארץ ישראל ע"ש לא התירו לכתוב אונו אפי' בשבת דמאי אמרת משום ישוב ארץ ישראל ופרש"י לגרש עובדי כוכבים ולישב ישראל בה ע"כ עכשיו בעונותינו נהפוך הוא כנודע. איברא בסי' ש"ו סי"א כתב המחבר מותר לקנות בית בארץ ישראל מן העובד כוכבים בשבת וחותם ומעלה בערכאות. והוסיף הרמ"א בכתב שלהם דאינו אסור רק מדרבנן ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו (א"ז) ע"כ. נראה דגם בזה הזמן התירו. ולקוצר דעתי צ"ע לדינא מכל הני טעמי' האמורים למעלה. ותו איכא למידק דהשמיט המחבר דינא דסורי' ולמה נקט דוקא הקונה בא"י וה"ל לכתוב הקונה בא"י ובסורי'. ולכאורה משום קושית המג"א ס"ק כ' שכתב בזה"ל בא"י. וסורי' כארץ ישראל לדבר זה (רמב"ם פ"ו) פ"ק דגיטין דקדק וכתב לדבר זה דאילו מדינא סורי' חו"ל היא כמ"ש הרמב"ם ריש הל' תרומות וז"ל ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן הן הנקראים סוריא ואינן כארץ ישראל וכו' והכל (כסורי' צ"ל) בסורי' מד"ס כו' איזהו סורי' וכו' כל יד פרת וכו' אבל עכו חו"ל כאשקלון עכ"ל מ"מ צ"ע דהא ברייתא ס"ל כיבוש יחיד שמיה כיבוש וא"כ אסור ליתן להם חניה בקרקע מלאו דלא תחנם לכן מותר לעבור איסור דרבנן אבל כיון דהרמב"ם פסק דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש למה נדחה דרבנן מפני דרבנן. וביותר קשה דהא מסקי' בי"ד סי' קנ"א דאפילו לכתחילה מוכרין בתים לעובדי כוכבים בסורי'. וק"ו שלא לקנות מהם בשבת וצ"ע ואפשר דס"ל דעכ"פ איכא קצת מצוה בקנית בתים וכו' ע"כ ומעתה יש התנצלות למה שהשמיט המחבר דינא דסוריא משום דקיימא לן בי"ד דאפילו לכתחילה וכו' וק"ו שלא לקנות מהם. אכן עדיין נשאר בקושי' למה השמיט המחבר לכתוב בהקונה שדות מעובד כוכבים בסוריא דקיימא לן בי"ד שם דאין מוכרין שדות בסוריא [משום דאי' בי' תרתי כמו שכתבתי לעיל] דכותבין עליו אונו ואפילו בשבת. וגם קושיא הראשונה של המג"א דהא ברייתא ס"ל כיבוש וכו' עדיפא מזה ה"ל להקשות על הרמב"ם שכתב ריש הל' תרומות דין ד' סורי' יש דברים שהוא בהן כארץ ישראל ויש דברים שהוא בהן כחוצה לארץ והקונה בה קרקע כקונה בארץ ישראל לענין תרומות ומעשרות ושביעית והכל בסורי' מדברי סופרים ע"כ ובהא ברייתא דגיטין חייבת במעשר ובשביעית כארץ ישראל מפרש הש"ס קסבר כיבוש יחיד שמי' כיבוש וא"כ להרמב"ם דס"ל דלא שמיה כיבוש למה יתחייב בתרומות ומעשרות. ובכן דע דז"ל הכ"מ סוריא יש דברים וכו' ומ"ש והכל בסורי' מד"ס כלומר דאילו מדין תורה פטורה כיון שאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וקשיא לי למה הוצרכו ליתן טעם בפ"ק דגיטין לחיוב סורי' במעשרות ובשביעית משום דקסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש הל"ל דאפילו למ"ד מדאורייתא פטורה דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש לא אמרו אלא מדברי סופרים ושמא י"ל דה"מ למימר הכי אלא דבעי ליתובי אפילו תימא דחייב' דאורייתא וכו' ע"כ והשתא שיתבאר דהש"ס דמפרש כיבוש יחיד שמיה כיבוש רצה לאוקמי הברייתא בכל אופן כלומר אפילו אם פירושא דחייבת היינו מדאורייתא ופשיטא דבעינן נמי לאוקמי אם פירושא דחייבת היינו מדברי סופרים ואז מפרשינן הברייתא דקסבר כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש [והכי קיי"ל כר' יוסי בע"ז כ"א ובטוש"ע י"ד סי' קנ"א וכן פסק הרמב"ם פ"ו מהל' ע"ז כמו דפסק רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואליבא דר' יוסי מסקינן שם בע"ז דס"ל דלא שמי' כיבוש] נמצא לאותה החלוקה דחייב' מדברי סופרים וכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ואפ"ה תנא בברייתא דהקונה שדה בסורי' כקונה בפרוארי ירושלים לענין שכותבין עליו אונו. ברור דהם אמרו והם אמרו [ועד כאן לא אמרינן למה נדחה דרבנן מפני דרבנן כמו שהעיר המג"א שהעתקתי לעיל וכ"כ עוד רסי' תרנ"ה בשם הר"ש ע"ש אלא היכא דלא מצינו דבר זה בגמרא אבל הכא לאותה חלוקה דחייבת במעשרות ובשביעית דתנא מדברי סופרים היא מפורש ושום שכל דאע"ג דמדברי סופרים היא התירו חכמים לדחות שבות אמירה לעובד כוכבים מפני מצוה דרבנן] ובדברים הנוגעים אל גוף הדין בכתיבת בגופן שלהן או כתב משיט"א וגמא בשבת אי הוי איסור דאורייתא או דרבנן עמ"ש בס"ד מ"ג"ב דמסכת שבת: