יש סדר למשנה על משנה פסחים ו:ב

1הזאה תוכיח וכו' והזאה שבות היא דמחזי' כמאן דתקן גברא כו' ע"ש. וכן לשון רש"י ס"ה ע"ב ד"ה הזאה שבות היא דמאי מלאכה היא אלא מתחזי כמתקן גברא ע"כ. ובחדושי כתבתי ישוב נכון מאי דלכאורה צ"ע דרש"י והר"ב כתבו טעמא שלא נזכר כלל בגמ' דהכא אלא בסוגיא ס"ט ע"א ביאר הש"ס טעמא שמא יעבירנו ד"א בר"ה ע"ש [ומ"ש תוס' ד"ה שמא יעבירם וכו' כתבתי יסל"מ קידושין' דצע"ג ע"ש] ואחת מהנה אזכיר פה די"ל דהר"ב לשיטתיה אזיל דגם בביצה מ"ב פ"ב גבי טבילת כלים כתב דמחזי כמתקן והיינו כטעמא דרבא שהוא בתרא דאמר ביצה י"ח ע"א הטעם מפני שנראה כמתקן. וכ"כ הרמב"ם ע"ש בתוי"ט. וכן נראה מסתמא דתלמודא דסיים בר"ה ובסוכה ובמגילה היינו טעמא וכו' ולא הזכיר אלא לולב ושופר ומגילה ולא זכר גם טבילת כלים והזאה אלא ברור דבט"כ סתמא דתלמודא כרבא משום דמחזי כמתקן. וא"כ מוכרח דגם בהזאה אמרינן הכי ונשמע מעצמו דבזה מתוקן גם לשון רש"י: והענין שמא יעבירנו ד"א בר"ה דאתי לידן אימא בה מילתא מה שהוגד לי שאלת חכם הרב הגאון בעל המחבר נזירות שמשון דהקשה דהחשש שמא יעבירנו וכו' היינו שישכח שהוא שבת וא"כ למה גזרו בשביל זה לבטל מצות שופר ולולב ודומה כשחל בשבת הלא גם אם ישכח ויעבירם פטור הוא כדתנן בסוכה פ"ג [דף מ"א ע"ב] יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציא ברשות ואיהו הרב החסיד הנ"ל קמשכל הקודש בהוצאה מרה"י לרה"ר גופה לא יטעה שום אדם שמותר שמפורש בקרא כדאיתא שבת צ"ו ע"ב ע"ש ובהוריות ד' [הוצאה הא כתיבא לא תוציא משא מבתיכם ונדפס בצידו נ"א אל יצא איש ממקומו וכתבתי בתכ"ש לעיין בתוס' עירובין י"ד ע"ב ד"ה לאו שניתן וכו' דמשמע בכל דוכתי דהוצאה כתיב ביה בשבת וכו' ולא מצינו לשון הוצאה בשבת אלא מהאי קרא דאל יצא איש ממקומו ובפ"ק דהוריות יש ספרים דגרסי בהדיא והא הוצאה כתיב אל יצא איש ממקומו] אבל בהעברה ד"א בר"ה גמ' גמירי לה טעו בה אינשי דמדרבנן היא ובמקום מצוה לא גזרו [ולפיכך בטלו חכמים לגמרי] והביא ראיה דלאו כ"ע בקי בהל' למ"ס מערבה שתקנו ליטלה בשבת לפרסומי מילתא שהיא הלמ"ס. ע"כ. ואמרתי מתוך שהותרה הוצע"ה לצורך ביאור קושיא שהקשה הגאון הנ"ל ותירוצו. אשתעשע תחלה בדבריו הא דלא השיב לעצמו ממקום שבא בסוגיא דסוכה מ"ב ע"א דאסיק [על דברי ר' יוסי דבשכח והוציא את הלולב לר"ה דפטור] לא שנו [דפטור. רש"י] אלא שלא יצא בו [י"ח נטילה קודם שהוציא דהשתא טרוד במצוה וטעה בדבר מצוה. רש"י] אבל יצא בו [קודם שהוציא תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא טרוד מהשתא במצוה לעשותה רש"י] חייב. ופריך הא מדאגביה נפיק בי' [ה"ד לא יצא בו הא לא הוציאו אא"כ הגביהו ומדאגביה נפק ביה י"ח לקיחה וקתני פטור. רש"י] אמר אביי כשהפכו רבא אמר כגון שהוציא בכלי. מצינו למדין דשפיר י"ל גבי לולב דגזרו חכמים [בדבר ההוה ושכיח ברוב] כשלא הפכו וכשלא הוציאו בכלי וכבר נפק מדאגביה ויהיה חייב חטאת כשיוציאו או כשיעבירנו ד"א בר"ה. ברם משום דגבי שופר ודומה לו דליכא למימר הכי. לפיכך הוכרח הר"ב החסיד לכל מה שאמר. איברא חזינא לכמה מפרשי' ותוס' סוכה מ"ג ע"א וכן בתוס' ר"ה כ"ט ע"ב ותוס' מגילה ד' ע"ב ותוס' ביצה י"ח ע"א דדחקו אנפשייהו לפרש הא דקאמר ויעבירנה ד"א בר"ה ולא קאמר ויוציאנה מר"ה לרה"י ע"ש. ולפי תירוצו של הר"ב הנ"ל אין מקום לקושיותיהם. אלא ברור דרש"י ותוס' לא שמיע להו כלומר לא סבירא להו האי פרוקא דדבר קשה לאמר [דמשום מי שאינו בן תורה ואינו יודע דמעביר ד"א היא מצד הלמ"ס אלא יסבור שהיא מדרבנן ויבא להתיר במקום מצוה לפיכך בטלו ועקרו חכמים מצות שופר ולולב לגמרי כשחל בשבת] דהא ודאי כשם ששומעין כל העם את הנשמע מפי חכמים דשופר ולולב נדחין בשבת כך ישמעו את אשר חכמים יגידו דאסור להעביר ד"א ברה"ר [מדין דאורייתא מצד הלמ"ס] אפילו שופר ולולב ומעתה יהיו נזהרין וכל העם ישמעו ויראו. ולמה עקרוה חכמים מצות לולב ושופר [דהא דאורייתא] לגמרי עדיפא הוי להו לקיים שניהם. ולכך ברירו להו לרש"י ותוס' דלאו מהאי טעמא שכתב הרב נגעו בה אלא קים להו לחכמים מתוך טרדה דמצוה בחול ונשכח ממנו לגמרי שהוא שבת. לפיכך העמידו שלא יטול כלל ולא יהיה טרוד באותו מצוה. והדבר הזה מבואר מאיליו. ואין צריך להאריך בזה. אמנם בעיקר הקושיא שהקשה הרב לכאורה י"ל אף דאמר ר' יוסי ושכח והוציאו פטור היינו שאינו חייב חטאת אבל עכ"פ איסורא מיהו עביד מדאורייתא. וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ב מהל' שגגות דין יו"ד שהעתיק לשון ר' יוסי וכתב הכ"מ דבפסחים דף ע"א ע"ב משמע דר' יהושע ס"ל כוותיה וכו'. והנה במשנה דפסחים ע"א ע"ב ז"ל רש"י ד"ה ור' יהושע פוטר דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מחיוב חטאת שבה וכו' הרי בדקדוק לשון רש"י יורה דאיסור דאורייתא עכ"פ עבר. והנה מסוגיא יבמות פ"ט ע"ב צ' ע"א צ"א מוכח דבשב ואל תעשה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ואזכיר אחת מהנה דשם ביבמות צ' ע"ב אמר ליה בעי לאותבך וכו' ואזמל [גבי מילה אמור רבנן אין מעבירין אותו דרך גגות וקרפיפות והוצאה דידהו הוא מדרבנן ומיעקרא מילה בזמנה רש"י] ושופר ולולב השתא דשנית לן שב ואל תעשה לא מיעקר הוא כולהו נמי שב וא"ת נינהו. והן הן דברי רבה בסוגיא דשב ואל תעשה לא מיעקר הוא [והלכה כמותו] וא"כ שפיר קאמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. וידעתי לפמ"ש תוס' במגילה ד' ע"ב ועוד י"ל דלהכי לא נקט מרה"י לרה"ר לפי שאין שם חיוב חטאת וכו' יש לדקדק ולגמגם קצת על מה שאמרתי. אמנם דע כי בשאר מקומות בר"ה ובסוכה ובביצה לא כתבו תוס' הכי וכן הר"ן ריש פ"ו דר"ה לא כתב אלא הטעם דלא נקט שמא יוציא מרה"י לרה"ר משום דהתם אי' ליה היכירא טפי עכ"ל ומה גם שיש לתקן דברי אפילו לפמ"ש תוס' במגילה. ויהיה הדברים ברורים כשמלה. ומתוך הדברים לא אכסה מה שכתבתי לדקדק במה דאמר בכל המקומות שזכרתי הכל חייבים וכו'. ואין בזה תכלית המכוין. אלא העיקר שהצורך בו לאמר אין הכל בקיאין. ויתיישב לפמ"ש הר"ן ריש פ"ג דר"ה וא"ת מ"ש מילה דשרי בשבת ולא גזרינן שמא יעביר תינוק או אזמל בר"ה י"ל דהני שאני לפי שהכל טרודים בהם ולא מדכר חד מחבריה משא"כ במילה ואע"ג דגזרינן בהזאת טמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח שחל להיות בשבת כדאיתא בפסחים ס"ט ע"א התם היינו טעמא דנהי שאין הכל טרודים בהזאה הרי כולם טרודים בפסחיהם ולא מדכרו ליה ע"כ. ולכך כשרצה לומר אין הכל בקיאין גזירה שמא יעבירנו וכו' [וקשה מ"ש מילה דלא גזרו] הוכרח להקדים הכל חייבין וכו' כלומר וכולם טרודין [וכתי' הר"ן] אבל לפמ"ש תוס' במגילה ד' ע"ב דמילה בשבת אין לדחות דהא חמירא שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות וגם אין אדם מל אלא א"כ הוי בקי דסכנה יש בדבר ע"כ [ואולי מאנו תוס' לפרש כמ"ש הר"ן דקשיא להו בטבילת כלים דאסור קאמר רבה נמי האי טעמא שמא יעבירנו וכו' והלא אין הכל טרודים כי אם האי גברא בעל הכלי שנטמא ואפ"ה לא אמרינן דחד מדכר לחבריה ומ"ש גבי מילה. ודבר זה צ"ע על הר"ן] נשאר הקושיא במקומה. דמאי צריך בהן הקדמה. ובחדושי בס"ד נתתי לשבח טעמא: