יש סדר למשנה על משנה סוכה ד:י

1תוי"ט ד"ה המגולין פסולין לגבי המזבח ומסקינן בגמ' משום הקריבהו נא לפחתיך כו' ע"ש. במשנה שבגמ' מ"ח ע"א נשפכה נתגלתה היה ממלא מים מן הכיור שהיין והמים פסולין לגבי מזבח. ובפסקא נ' ע"א נשפכה או נתגלתה [והיינו כגירסת המשנה שבמשניות ודלא כמשב"ג לעיל דחסר מלת או] כו' ואמאי ליעבר במסננת לימא מתני' דלא כר' נחמיה דתניא מסננת יש בו משום גילוי אמר רב נחמיה אימתי בזמן וכו' אבל וכו' אין בה משום גילוי וכו' אפילו תימא ר' נחמיה וכו' הקריבהו נא לפחתיך וגו' ע"כ. חזינן דלא מסיק הש"ס הטעם של הקריבהו נא לפחתיך אלא לשיטת ר' נחמיה אבל לקושטא דמלתא דלא קי"ל כר' נחמיה כמבואר ברמב"ם פי"א מהל' שמירת הנפש דין י"ד וכן בטור י"ד סי' קט"ז שכתבו להדיא כת"ק דמסננת יש בו משום גילוי וכתב בכ"מ ובב"י דידוע הלכה כת"ק ע"כ. וגם הר"ב בפ"ח דתרומות מ"ד כתב דאין הלכה כר' נחמיה ואליבא דת"ק הטעם דמשנה שהיין והמים המגולין פסולין לגבי המזבח ובין להמקשן ובין להמתרץ שניהם שווין וס"ל להמתרץ טעמא שסבר המקשן. ושוב אין אנו צריכין לאוקמי משום הקריבהו נא לפחתיך אמנם בעיקר הטעם כתב רש"י לעיל במשנה והעתיקו התוס' לעיל מ"ח ע"ב ד"ה שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח שמא שתה בהן נחש והארס מעורב במים ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן כך פי' בקונטרס ויתכן פי' זה למאי דסלקא דעתיה מעיקרא בגמ' דפריך ונעברינהו במסננת אבל לפי המסקנא מפרשינן משום הקריבהו נא לפחתיך ע"כ. אכן מדלא כתב רש"י כדרכו ברוב המקומות קא סלקא דעתיה דהיינו טעמא דשמא שתה נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור וכו' משמע דרש"י עצמו מפרש טעם זה גם למסקנא דקי"ל כת"ק ואין לחלק בטעמיה. אלא עדיפא לומר הטעם שכבר הסכים סתמא דגמ' דאמר לימא מתני' דלא כר' נחמיה וכו'. ובחדושי בס"ד הארכתי דלפי הסוגיא בב"ק קט"ו ע"ב דהיכי דטרקו מודה ר' נחמיה ע"ש. וברש"י. וא"כ היכי קאמר וליעבר במסננת וגם בשאר קושיא ופרוקי כתבתי ואין כאן מקומו רק את זה לא אכסה האי דמצוה לעמוד עליו מ"ט נקט הש"ס ברייתא דמסננת וכו' ולא הביא משנה מפורשת תרומות פ"ח מ"ז משמרת של יין אסורה משום גלוי ר' נחמיה מתיר ע"כ [ואם את נפשך לומר דיש לחלק בין משמרת למסננת. עיי' בדרישה ופרישה סי' קט"ז. מ"מ ה"ל לומר וליעבד במשמרת דתנן משמרת של יין וכו'] ולכאורה אמרתי דלא בעי לדקדק דמתני' דלא כר' נחמיה בלחוד דבזה אין נפקותא כל כך גם אם דלא אתיא מתני' כר' נחמיה ולפיכך לחזק הקושיא מייתי הש"ס ברייתא דאמר ר' נחמיה אימתי בזמן וכו' וס"ל להך מקשה כל היכי דאיתמר אימתי לפרש הוא בא [עיין סנהדרין כ"ה ע"א ובשאר דוכתי] א"כ מתני' דלא כמאן. עכ"פ הר"ב שלא כתב שום טעם אלא כתב סתמא שהמים והיין מגולין פסולין למזבח וכן הרמב"ם ובפירושו ובחיבורו לא זכר שום טעם לדבר. משמע להדיא דס"ל דטעמא דפסול למזבח ידוע ומפורש שכתבו כבר דגילוי אסור להדיוט וא"כ פשיטא דאסור לגבוה מקרא ממשקה ישראל מן המותר לישראל אפי' שה הבא מן האפר אי מוקצה דאורייתא אסור להקריבו לקרבן תמיד בשבת מכח קרא ממשקה ישראל כמבואר בפסחים מ"ח ע"א: שוב הראני רב חביבי הרב הגדול מוהר"ר וואלף אייגר שכוונתי ב"ה אל האמת כי טעם הזה מבואר בירושלמי. ולכן חובה עלי להעתיק לשון הירושלמי ופי' הגאון קרבן העדה. סוף פ"ד דסוכה זה תוארו. היין בעי מימר עבר והביא כשר [סברוהו למימר שאם עבר והביא מים או יין המגולין ע"ג המזבח כשר ומתני' דתנא שהמים והיין מגולין פסולין איירי לכתחילה] תנא ר"י דרומייא קומי ר' יונה שהמים והיין המגולין פסולין מעל גבי המזבח מ"ט ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל [וכיון דמקרא אסור אפילו בדיעבד נמי אסור] עד כדון מים [הוא דאסור מקרא ממשקה ישראל אלא יין מ"ט אסור הא אפשר לעברי' במסננת והארס של נחש צף למעלה ואין הגילוי אוסרתו וכדתנן בפ"ח משמרת של יין אין בו משום גילוי וממתני' משמע דוקא יין מהני משמרת אבל למים לא מדנקט משמרת של יין ולא נקט סתמא משמרת אין בו גילוי אלא ודאי כדפרישית] אמר ר"ש המשמח אלקים ואנשים [רישא דקרא ויאמר להם הגפן החדלתי תירושי המשמח אלקים ואנשים ואע"ג דעבריה במסננת אינו משמח אנשים שמתייראים לשתות ממנו אולי נשתייר בו מארס נחש הילכך אף יין מגולין שעברן במסננת אין מקריבין לגבי המזבח] ע"כ לשון הירושלמי והפי' של קה"ע שמתי בין חצאי ארחי כדי שיהיה מסודר לפני הקורא משכיל וגם מפני שאין הירושלמי ופירושו קה"ע מצוי לכל לכן העתקתיו אות באות. והיה זה לאות. דהירושלמי דמוכרח לתי' השני ליתן טעם ביין המגולה שהוא פסול משום המשמח אלקים ואנשים. היינו דרצונו לאוקמי גם כר' נחמיה כמו שהרצון בזה גם בתלמודא דילן. אבל ע"פ ההלכה כת"ק וליתא לדר' נחמיה שפיר עבדו הרמב"ם והר"ב וסתמא כפירושא דפסול מטעם שאסור להדיוט מדאורייתא דחמירי סכנתא מאיסורא וא"כ ממשקה ישראל ידעינן דלגבוה אסורה וכמבואר ג"כ בירושלמי בתירוץ הראשון טעם דמשקה ישראל במים וביין. ומן הירושלמי איכא למידק מ"ש תוס' חולין ק"מ ע"א ד"ה למעוטי צפרי וכו' דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היה להם שעת הכושר וכו'. הלא מן הירושלמי דהכא חזינן דמים ויין שנתגלה אע"ג שהי' להם שעת הכושר אסורין ממשקה ישראל. וכן משמע מתוס' מנחות ו' ע"א ד"ה כתב וכו' דע"י תלתא קראי מסקינן דאין לחלק וע"ש בתמורה כ"ט ע"א דבנעבד אף שהי' לו שעת הכושר ילפינן ממשקה ישראל. וכן מוכח מסוגיא פסחים מ"ח ע"א דאי הוי מוקצה דאורייתא הוי אסרי' מקרא דמשקה ישראל אע"ג דמוקצה היה לו שעת הכושר גם מלשון הברייתא דהתם מוכח כן. ובכן עד אקח מועד בס"ד דברי תוס' בחולין ק"מ ע"א שזכרתי צריכין אצלי תלמוד: גם הפי' של קה"ע אמלת יין דאיתמר בירושלמי והוכיח כדי לברר פרושו דדוקא יין מהני סינון ממשנה דפ"ח דתניא משמרת של יין אין בו משום גילוי וכו' הנה כיסה ולא גילה לעיני הקורא לאיזה פ"ח נתכוין. ובאין ספק נשמט מהדפוס דתרומה כי שם בפ"ח מ"ז איתא בזה"ל המשמרת של יין אסורה משום גילוי ר' נחמיה מתיר ע"כ. הנה מלבד שלפי פרושו העיקר חסר ומסננת מאן דכר שמיה אלא ביותר מזה לא הבינותי שהרי בברייתא דמייתי סוכה נ' ע"א מסננת יש בו משום גילוי וכו' וקתני סתמא [ובזה ה"א ליישב דמייתי הש"ס הברייתא מסננת ולא המשנה דמשמרת דפ"ח דתרומות דבעי הש"ס לאקשויי מלתא דשוויה לתרווייהו על מים ויין. וממשנה דתרומות לא מצי להקשות אלא איין וכל דברי הגאון של הק"ע דמדבריו מבואר שסובר דמים עב יותר מיין דלפיכך ליין מהני סינון והארס שהוא עב יותר צף מלמעלה ע"ג כלי הסינון אבל במים לא מהני סינון דגם הארס עובר בתוכו. וכ"כ הגאון קה"ע לעיל במשנה [ניסוך המים וכו' כמין שני חוטמין דקין א' מעובה ואחד מידק] בזה"ל אחד מהנקבים מעובה והוא אותו של מים ואחד דק אותו של יין שיהיו שניהם כלים בבת אחת שהיין ממהרין לצאת יותר מן המים עכ"ל. והיינו לדעת הירושלמי עצמו דמפרש להך מתני' בדרך הזה להדיא ע"ש. אבל לפום גמ' ערוכה דילן סוכה מ"ח ע"ב דאי' להדיא חמרא סמיך [עבה. רש"י] מיא קליש וכ"כ רש"י והר"ב בפי' המשנה ט' פ"ד דסוכה וכל הסוגיא מ"ח ופירש"י מורה דיין עב יותר מן המים והשתא אדרבה דבמשנה פ"ח דתרומות דנקט משמרת יין לרבותא נקט יין וכ"ש מים [דאין בו משום גילוי לדעת ר' נחמיה דמתיר. וגם לת"ק כמעט נוכל לומר דדוקא יין אסורים משום גילוי אבל במים מודה [דהוא דק ויכול לסננו מיהו האמת יורה דרכו ברייתא דמייתי בסוכה נ' ע"א דתניא מסננת יש בו משום גילוי וכו' בסתמא ולא קא מחלק בין מים ליין מוכח דשניהם שווין] עוד נתעלם ממני הלכה זו שפי' קה"ע אהא ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל וכיון דמקרא אסור אפי' בדיעבד נמי אסור. ע"כ. ולא ידעתי טעם לדבר הלא בקדשי' בעינן תרי קראי לעבר ובחד קרא אמרי' רק למצוה. תדע שהרי לריש לקיש זבחים ל"ד אפי' בקר וצאן אינו אלא למצוה ודיעבד אם הקריב קרבנו ממין חי' נמי יצא ונהי דאיתותב התם דאיתנהו תרי קראי לעכב ע"ש מ"מ הכי ביין דשופטים המשמח אלקים ואנשים דפסול דקשה מנ"ל אפילו דיעבד. איברא לכאורה צ"ל דקים להו לש"ס דממשקה ישראל אף לעיכובא אתי דאלת"ה ק' סוגיא דמנחות ויותר סוגיא דתמורה כ"ט ע"א דאלמא קרא דנעבד וקרא דטריפה אתי לארוי' לעיכובא ועדיין צ"ע בהסכמת הפנאי לטובה: