יש סדר למשנה על משנה תרומות יא:א

1הר"ב ד"ה ממעיטו שמתחסר ומתמעט על ידי הבשול ואית דמפרשי שממעיטו משותיו שאין בני אדם רגילין לשתות יין מבושל כמו חי מפני שהוא משביחו ומתקיים יותר ואין הלכה כר' יהודה וכו' ע"ש. גם הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פי"א מהלכות תרומות דין ד' כתב אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעטו וכתב הכ"מ דפסק כת"ק במשנה דהכא. ברם לכאורה צע"ג שהרי בירושלמי אמתני' דהכא וכן עלה דמשנה ו' פ"ב דלעיל [והביאו ג"כ הר"ש שם] מסיק ר' יוחנן דמוחלפת השיטה [והכי תנינן אין מבשלין יין של תרומה דברי ר' יהודה וחכמים מתירין מפני שמשביחו] וא"כ כל מדה נכונה דהוו להו להר"ב ולהרמב"ם לפסוק דמבשלין יין של תרומה כחכמים רבים דפליגי על ר' יהודה. ואע"ג דר' אלעזר בירושלמי משני דלא תיפוך כאן בכהן כאן בבעלים [כמו שביאר התי"ט ד"ה ר' יהודה מתיר וכו'] הלא הלכה רווח' בישראל דר' יוחנן ור' אלעזר [והוא ר"א בן פדת תלמידו דר' יוחנן] הלכתא כר' יוחנן גם בפסקי הרמב"ם מצינו בכמה מקומות כר' יוחנן נגד ר' אלעזר ואין האריכות צורך בזה [ופשיט' לפמ"ש מ"ב פ"ז דברכות בשם המעי"ט דאפילו היכא דבתראי אמרו לא תיפוך נגד ר' יוחנן דאמר מוחלפת. נשמע לר' יוחנן לפי שהי' קרוב לחיבור המשניות וכו' ומ"ד לא תיפוך אינו אלא לרווחא דמילתא ולהגדיל תורה וכו' ע"ש. גם על מד"ז התי"ט אני תמה קצת שלא כתב אלא פירוקא דאמר ר' אלעזר והשמיט לגמרי תירוצו של ר' יוחנן. ואולי לפי שראה שכתב הר"ב דאין הלכה כר' יהודה. הלכך לא כתב התי"ט אלא תירוצו של ר"א. אכן וכי משא פנים יש בדבר] וכ"כ תו' פסחים ק"ט ד"ה ארבע כוסות ירושלמי תמן אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו אמר ר' יוחנן מיחלפא שיטתי' דר' יהודה פי' דקתני תורמין יין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל ולכך מחליף ותני אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו דברי ר' יהודה וחכמים מתירין מפני שמשביחו ור' אלעזר פליג עליה התם ולא מחליף הלכה כר' יוחנן וכרבנן. וא"כ יוצאין ד' כוסות במבושל ומקדשין עליו ומברכין עליו בפה"ג ע"כ. וטעות לומר דהרמב"ם והר"ב ס"ל דדעת ר' יוחנן מיחלפא שיטתיה דר' יהודה היינו משנה דלעיל בפ"ב דאי אפשר לומר שהרי הר"ב והרמב"ם בפי' ובחיבור פסקו לעיל דלא כר' יהודה. ומתוך הדברים משוכים אלה באלה יתיישב מ"ש המהרש"א על דברי תו' בזה"ל מפני שממעיטו דברי ר' יהודה עכ"ל וה"ה דה"מ למתני ר' יהודה אומר מפני שמגרעו דהא מהא טעמא קסבר דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל וק"ל. אמנם [אלו ראה המהרש"א] למ"ש הר"ב דאית דמפרשי מפני שממעט משותיו שאין בני אדם רגילין לשתות יין מבושל כמו חי. א"כ הוה פירושו שהוא ממעטו כלומר שמגרעו ממש ובפרט לפי המבואר בירושלמי דר' יוחנן אמר דפירושו שהוא ממעטו כלומר משותיו. ואם כן השתא דתוס' אליבא דר' יוחנן קיימינן. אין מקום לקושי' המהרש"א כלל. וראוי ונכון לפי פירושו שהוא ממעטו דהיינו משותיו. למתני דוקא שהוא ממעטו. אבל שהוא מגרעו בלתי נכון למתני שהרי באמת אינו מגרעו. ואותן בני אדם השותים יין מבושל חפצים בזה ומשובח הוא להם יותר משאינו מבושל. והלכך לא מצי למתני אלא מפני שהוא ממעטו וכלומר משותיו נתמעט שיש בני אדם שאינם שותים יין מבושל. וזה ברור. מיהו בזה קצת איכא למידק דלמה תלאו תו' פסק דיניהם דוקא בר' יוחנן הלא אף לר' אלעזר דפליג דלא תיפוך. דינא הכי. דהנה לר' אלעזר דאיהו אמר בירושלמי דפירושו של ממעטו דקאמר ת"ק היינו ממידתו [והיינו לשון הראשון שכתב הר"ב] וא"כ לשיטתיה לכ"ע בין לת"ק ובין לר' יהודה יין מבושל משובח ולא פליג הת"ק רק גבי תרומה דאסור מפני שהוא ממעט ממידתו. אבל גבי ד' כוסות ולענין קידוש ולברך עליו בפה"ג ודאי עדיף משאינו מבושל דמשובח הוא. וכדי שיהיה כל זה ברורין לעיני הקורא אתן תודע שכ"כ הרשב"א בתשובה סי' כ"ד יין מבושל דמשבחו אומר עליו קידוש היום כתב בזה"ל ומנ"ל דבשולו משבחו דתנן בתרא דתרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ממדתו ור' יהודה מתיר מפני שהוא משבחו. אלא לכ"ע משבוחי משבח ואפי' לת"ק דל"א אלא מפני שממעטו ממדתו. והא דתנן בפ' שני של תרומות. תורמין מיין שאינו מבושל על המבושל ולא מן המבושל על שאינו מבושל זה הכלל וכו'. ולא מן הרע על היפה וכו' דאלמא מבושל רע דאישתני לגריעות. תירצו בירושלמי בשם ר' יוחנן דההיא ר' יהודה היא סבר שהוא משתנה לגריעותא והא דתנן בתרא ר' יהודה מתיר מפני שמשבחו מוחלפת השיטה היא והכי תנינן אין מבשלין יין של תרומה דברי ר' יהודה וחכמים מתירין מפני שמשביחו ור' אלעזר תירץ תמן בכהן וכאן בבעלים כלומר אין מחליפין את השיטה דלכ"ע אשבוחי משבח ומתני' בפ' בתרא דכהן שבא לבשלו אחר שנתנה לו הבעלים חי ובההיא אמרי רבנן דאין מבשלו מפני שממעיטו ממדתו ואע"פ שמשביחו ור' יהודה מתיר הואיל ומשביחו אבל ההיא דפ' שני ששנינו שאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל ההיא בבעלים פירוש לפי שהבעלים מפרישין אותו לפי מדתו שהי' קודם שנתבשל. ולפיכך אסור לפי שהוא נותן לכהן פחות מן הראוי לפי מדתו של עכשיו נמצא כי לדברי ר' אלעזר אשבוחי משבח לכ"ע ולדברי ר' יוחנן דמחליף השיטה משביחו לכל הפחות לרבנן קיימ"ל כותייהו. ובהדיא אמרו בירושלמי שיוצאין ביין מבושל בד' כוסות דאלמא אומר עליו קידוש היום ואומר עליו בפה"ג וכו' ע"כ. והעתקתי כל דברי הרשב"א שמפרש בירושלמי לדעת ר' יוחנן ודעת ר' אלעזר. וזהו דלא כמ"ש התי"ט בפירושא דירושלמי תנן תנינן בבעלים והכא בכהן ע"ש. וכן פי' הרא"ש בב"ב פ"ו סי' יו"ד בזה"ל יין מבושל אשתני לעלויא ויש להביא ראי' ממס' תרומות פי"א אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא דלכ"ע עלויי עליי' דאפילו רבנן לא קאמרי אלא מפני שממעיטו אבל מודו שמעליהו בכך. ואמר בירושלמי בפסחים ושקלים יוצאין ידי ד' כוסות ביין מבושל וקשה מהא דפ' שני דתרומות תורמין וכו' אבל לא מבושל על שאינו מבושל וכו' אלמא מבושל הוי רע דאישתני לגריעותא בירושלמי פריך מההיא מתני' אדהאי מתני' דפ' בתרא דתרומות ומשני כאן בכהן וכאן בבעלים וכו' לפי שהן תורמין לפי מדה שהי' מן היין קודם שבישלו והכהן חפץ יותר בריבוי יין בלא בישול ולכך חשיב ליה לגבי כהן רע. וגם יש אנשים שאינן יכולין לשתות יין מבושל לפי שמחמת חוזקו כואב לו בראשו הלכך חשיב רע לכהן אם אין דרכו לשתותו. והא דפ' בתרא בכהן רבנן אסרי אע"פ שמשביחו משום הפסד תרומה ור' יהודה שרי מפני שמשביחו וכו' ע"כ. אמנם יש לדקדק למה זה שהשמיט הרא"ש לגמרי תירוצו של ר' יוחנן. והוא עיקר לפמ"ש למעלה בס"ד בפסק הלכה כר' יוחנן נגד ר' אלעזר. ומתוך דברי הרשב"א והרא"ש עמדתי על ענין חדש דלמה לא כתבו תוס' בפסחים הנ"ל הראיה מפורשת מהירושלמי שהביאו הרא"ש והרשב"א דתניא להדי' דיוצאין ביין מבושל. ואחרי שהדבר מפורש למה האריכו כל כך [גם בתו' דב"ב צ"ז ד"ה אילימא וכו' לא כתבו לראיה דיין מבושל כשר לקידוש ומברכין עליו בפה"ג אלא מירושלמי דפסחים ודשקלים דאמר התם ד' כוסות שאמרו יוצאין ביין מבושל וכו' ע"ש] ובדקתי בירושלמי דריש ע"פ איתא בזה"ל מהו לצאת בקונדיטון [יין שיש בו בשמים. קרבן העדה] מן מה דתני בר קפרא קונדיטון ביין הדא אמרה יוצאין בקונדיטון וכו' תני מבושל נמי כדי תבל [פי' קרבן העדה מבושל כדי תבל צריך שיהא מבושל שיתן בו הבישול טעם כתבלין אבל לא מבושל יותר מדאי ע"כ. ופירושא דחוק ולולא פירושו ה"א דנכון להיות הכא כמו דאיתא בירושלמי דשקלים תאני מבושל כמתובל וא"כ פשט' דמילתא מבושל כמתובל כלומר כמו דדינא בקונדיטון דלעיל שהוא יין שיש בו בשמים ה"נ דינא במבושל] מהו לצאת ביין מבושל [קצת צריך ביאור לפי' בעל קה"ע גבי מבושל כדי תבל שהעתקתי למעלה מ"ט לא פשטי' מהך ברייתא אמנם לפרושי שכתבתי יש ליישב דקמבעי לי שפיר יש מי שחולק על בר קפרא בקונדיטון לא ידעינא במבושל ואין להאריך] ר' יונה אמר יוצאין ביין מבושל ר' יונה כדעתי' [פי' לטעמי'] דר' יונה שתי ארבעתי כסי דלילי פסחא וחזיק רישיא עד עצרתה [וכאב ליה ראשו עד עצרת לכך הכשיר במבושל שאינו מזיק כל כך קה"ע] אמנם לכאורה פירושא הוא נגד סברת כל הגדולים שזכרתי למעלה דאדרבה יין מבושל מחמת חוזק' כואב לו בראשו. שוב ראיתי בשקלים בפירושא של ר"א פערקאן שכתב בזה"ל ר' יונה לטעמיה דד' כסי דרך חירות תיקנו. והואיל והיין מזיק לאדם מותר לבשלו דאינו חזק כ"כ כאינו מבושל וקשיא לי מתני' דפ' בתרא דתרומות דתנן אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו משותיו הואיל והוא חזק ביותר משמע דמבושל חזק טפי וכן פי' שם הר"ש ואפשר דאעפ"כ אינו מחמם כשאינו מבושל ע"כ. צא ולמד כי ע"פ הלחץ זו הדחק גדול פרושיהם. ולולא דברי הגדולים ההם ה"א לפרש זה דקאמר ר' יונה כדעתי' היינו לפי דעתו וטבעו שגם יין שאינו מבושל מזיק לו ולפיכך התיר לו לעצמו גם במבושל כי לא נגרע מעבודתו דבר דבין זה ובין זה היו מזיקים לו כפי טבעו. משא"כ לשאר בני אדם שדעתו יפה ויין שאינו מבושל אינו מזיק לו. ודאי דהוי דרך חירות ביין שאינו מבושל משא"כ מבושל שהוא חזק ביותר ומחמת חוזקו כואב לו בראשו [כלשון שהעתקתי למעלה בשם הרא"ש] לא הוי דרך חירות. ומעתה נבוא אל המכוון הלשון ירושלמי בפסחים ובשקלים שהעתקתי למעלה וגם בירושלמי בשבת' איתא כל זה ככתבו וכלשונו. והנה משמעות דאיתמר בשלשה מקומות ר' יונה אמר יוצאין ביין מבושל ר' יונה כדעתיה דר' יונה שתי וכו' משמע דדוקא לטעמיה דר' יונה אבל שאר חביריו חלוקין עליו וס"ל דלא יצא. ואולי מהאי טעמא לא רצו תוס' בפסחים ק"ט הנ"ל להביא ראיה מהירושלמי וכדי שלא יהיה תיובתא מזה לדברי הרשב"א והרא"ש ותוס' ב"ב צ"ז שהם כתבו הראיה מהירושלמי. יש לומר דכוונת הראי' שלהם מברייתא דאיתמר בירושלמי תאני מבושל כמתובל וכמו שפירשתי לעיל. והשתא דקי"ל דיוצאין בקונדיטון כמבואר במילת' דבר קפרא ונפסק להלכה בכל הראשונים. מובן מאליו דיוצאין נמי במבושל כמו במתובל. ונתחוורו דברים הללו במ"ש הטור סי' רע"ב אין מקדשין וכו' ועל יין מבושל רבו הדיעות הר' שמעי' כתב בשם ר' שלמה שמברכין עליו שהכל וכו' ואינו נראה לבעל העיטור דלא גרע מקונדיטון דאיתא בירושלמי שיוצאין בו בפסח ידי ד' כוסות וכו' וע"ש בב"י האריכות שהעתיק כמה דברי הראשונים בזה. ולכאורה קשה על בעל העיטור שהביא ראי' מה דאי' בירושלמי בקונדיטון. שלמה לא הביא מילתא דעדיפא מיניה ומפורש בירושלמי ביין מבושל גופיה ולפמ"ש בס"ד עולה כוונתו יפה. אהא דאיתמר בירושלמי תאני מבושל כמתובל. ולפיכך כתב דלא גרע מקונדיטון. אבל ממילתיה דר' יונה דאמר יוצאין ביין מבושל ס"ל לבעל העיטור דאין ראי' כלל משום דשטר ושוברו עמו דמסיק דר' יונה כדעתי' וכו' וכדאמרן. וע"פ דברים האלו יתבאר פסק הרמב"ם בפ' כ"ט מהלכות שבת הביאו הטור סי' ער"ב דאין מקדשין על יין מבושל וכן רש"י והרי"ץ גיאות ורב האי דפסקו דמברכין עליו שהכל ע"ש. והלא בירושלמי איתא דיוצאין ביין מבושל בד' כוסות דאלמא דאומרין עליו קידוש היום ומברכין עליו בפה"ג כמ"ש הרשב"א בתשובה שהעתקתי למעלה והביאו נמי הב"י בסימן הנ"ל. אכן לפמ"ש ניחא דסבירה להו דאדרבא מהירושלמי דקאמר ר' יונה כדעתי' משמע דלשאר אינשי ליתא הכי. ויש להוסיף נופך עוד דלפסק הרמב"ם והביאו הטור שם דביין שיש בו דבש אין מקדשין עליו. ולפמ"ש הב"י שם לפרש מלת קונדיטון דאיתמר בירושלמי היינו שיש ביין דבש ופלפלין וא"כ הוי מבושל כמתובל דאיתא בברייתא בירושלמי להורות עכשיו דאין יוצאין במבושל. ודעת לנבון נקל. [ולפי שעה נעלם ממני דעת המחבר בש"ע א"ח סי' ער"ב סעי' ח'. כתב שני דיעות האלו בזה"ל מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש ויש אומרים שאין מקדשין עליהם ע"כ. ולא הכריע בהם. אכן בסי' תע"ב סעיף י"ב כתב בהחלט גבי ד' כוסות בזה"ל יוצאים ביין מבושל ובקונדיטון וצ"ע ובטור הביא שני דיעות האלו גם בסי' תע"ב גבי ד' כוסות ולומר דדעת המחבר בסי' תע"ב על ג' כוסות לבד מהקידוש. זהו דוחק גדול. ובפרט כפי הנראה מכל דברי הראשונים דין אחד להם דין כוסות בפסח כמו בקידוש]: ואחזור על הראשונים דמלבד שהרמב"ם בפי"א מהל' תרומות דין ד' דפסק כת"ק הוא נגד ר' יוחנן כמו שכתבתי למעלה. אלא גם דבריו סתומין נתנו בהא שכתב אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעטו ע"כ. ולא ביאר באיזה ענין שהוא ממעטו. או קפדינן אמיעוט המידה או אמיעוט שותיו. ונפקותא רבתא איכא כגון שמפריש מהמבושל השיעור שלם כמו שהי' אינו מבושל וא"כ מפני מיעוט המידה ליכא ורשאי לתרום משא"כ כפי' למיעוט שותיו אסור לתרום. וכן לעיל פ"ה דין י"ח שכתב אין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל ע"כ. לא ביאר מאיזה טעם דאין תורמין. גם בכהן עצמו איכא נפקותא דמשום מיעוט שותיו ליכא שהרי הוא רוצה בכך ומשום מיעוט המידה איכא אמנם סתמא דמילתא שכתב הרמב"ם אין מבשלין וכו' גבי אין נותנין דבילה וכו' וכן כל שארי ענינים שזכר שם אפילו לכהן אסור א"כ מובן ממילא דפי' שהוא ממעטו היינו ממידה. אמור מעתה דגם בפירושו שהוא ממעטו פסק הרמב"ם כר' אלעזר ולא כר' יוחנן שפי' שהוא ממעט משותיו ורחש לבי דבר טוב דלא כשעלתה על דעת תוס' והרשב"א בפי' הירושלמי מחשבת הרמב"ם והר"ב אלא שהרמב"ם והר"ב ס"ל דהא דאמר ר' יוחנן מחלפא שיטתי' דר' יהודה לא דמחליף המשנה דת"ק מתיר מפני שהוא משביחו ור' יהודה אוסר מפני שהוא ממעטו. אלא הכי פירושא מחלפא שיטתיה דר' יהודה הוא קושיא כלומר דר' יהודה הוא סותר את עצמו [והלשון הזה רגיל ושכיחי טובא ואפרט רק איזה מהן. בברכות ריש פרק שלשה שאכלו (דפוס אמ"ש דף ק"ט) מחלפא שיטתיה דר' ירמיה ופי' ר"א פערקאן כלומר דקשיא ר' ירמיה אדר' ירמיה דסותר את עצמו. ולא ב"ש אדב"ש. וכזה תראה עוד בביצה פ"ג מחלפא שיטתי' דר' אליעזר. עוד שם מחלפא שיטתיה דר' יהושע (ומתרץ התם) וכולם בלשון קושיא וכהנה רבות ובזה מדוקדק דנקט ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' יהודה ולא אמר בקיצור מחלפא השיטה. או דה"ל לומר מחלפא שיטתי' דר' יהודה והת"ק. אבל לפירושם דר' יוחנן אמר זה בלשון קושיא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דסותר את עצמו ניחא דלא נקט בלישנא אלא מוחלפת שיטתי' דר' יהודה ועל זה משני ר' אלעזר דאינה מוחלפת כלומר דלא קשיא דר' יהודה אדר' יהודה תמן בכהן וכו' וא"כ ודאי דנראה דברי ר' אלעזר המתרץ ור' יוחנן ששאל דבר זה ודאי קבלה מיני' [ואולי שאל ר' יוחנן דבר זה לחדודי לתלמידים כדמצינו כמה פעמים] והשתא ניחא נמי הא דלא מייתי הרא"ש בב"ב ראי' ג"כ מר' יוחנן כמ"ש למעלה. וכן התי"ט כנ"ל משום דגם הרא"ש והתי"ט ס"ל דר' יוחנן הקשה דר"י אדר"י שסותר את עצמו ור' אלעזר הוא המתרץ. קנה חכמה מה טוב מחרוץ: