יש סדר למשנה על משנה תרומות יא:ט

1הר"ב ד"ה מאכילה כרשיני תרומה הואיל וגוף הבהמה לכהן אעפ"י שמזונתי' על ישראל וכו' ע"ש. ז"ל תו' ביבמות ס"ו ד"ה וישראל ששכר פרה מכהן שמאכילה כרשיני תרומה אעפ"י שמזונתי' עליו [ודע דדיבור זה שייך בסיומא לדיבור דלעיל ד"ה לא יאכילנה וכו' והכל בדיבור אחד נאמרה כמובן למעיין קצת וכן מצאתי אח"כ בהרש"ל] אומר ר"י היינו משום דבהמה האוכלת הי' קנין כספו של כהן וישראל אין נהנה אלא מן הדמים והרי הוא כמוכר תרומה לכהן. והדמים שלו אבל כהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה דלאו קנין כספו דכהן הוא דשכירות לא קניא. ע"כ. גם רש"י בע"ז ט"ו ד"ה יאכילנה כרשיני תרומה כתב בזה"ל אעפ"י שמזונתי' עליו אינו גזלן אם האכילה תרומת כהן לפי שהתרומה ממון שאין לו תובעים היא שהרי ניתנה לכל כהן שירצה ואם רצה הי' יכול ליתנה לכהן זה שהשכיר לו פרתו ואותו כהן מסתמא ניחא לי' ומחיל אם האכילה הרבה כרשיני תרומה דמה לו להקפיד והלא אינו מיוחדת לו. ולפיכך מתוך שיודע שנותן לבהמתו מאותן כרשינין הרבה בעין יפה יותר משאלו הי' שלו ניחא ליה ואינו גזלן אי נמי שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ע"כ. צא ולמד שלשה נביאים רש"י ור"י והר"ב מתנבאים בסגנון אחד דגם רישא דמתני' ישראל ששכר וכו' אפילו כשמזונתי' עליו איירי. ולא נחלקו אלא קצת בנותני טעם לשבח מר אמר הכי ומר אמר הכי בפירושא דמילתא אבל בעיקרא דמילתא שפה אחת לכולם דישראל ששכר פרה מכהן אע"ג שמזונותי' עליו מאכילה כרשיני תרומה מיהו לכאורה דברי הר"י ביבמות סותר דברי עצמו שכתבו תו' בשמו בע"ז ט"ו ד"ה ישראל ששכר וכו' נראה לר"י דמיירי באין מזונותי' על ישראל אלא על הכהן מדלא קתני אע"פ שמזונותי' עליו כדקתני בסיפא ועוד דאם היו על ישראל אדדייק מסיפא דשכירות לא קניא לידוק מרישא. וניחא נמי שיכול להאכילה כרשיני תרומה כיון שמזונותי' על הכהן ואין כאן חשש ע"כ. [שוב מצאתי שילהי פ"ט מהלכות תרומה הניח המשנה למלך סתירת תו' דיבמות נגד מ"ש תוס' בע"ז בצ"ע. הנה זהו דקדוק קל דתו' במסכת אחריתא ואפילו מה שהניחו בחדא מסכת בתימא. כתבו במסכת אחריתי כמה תרוצים. והארכתי מזה במקום אחר. אבל עיקר מה שאני תמה דר"י בעצמו סותר דבריו מהיפך להיפך] ולא די לנו זה שהרי סותר א"ע שכבר מוכרחין אנו לומר דמלת ר"י הנזכר בתו' איתרמי טעות באחד המקומות וצ"ל ר"ת או בעל תו' זולתו או דתרי ר"י יש האחד רבינו יצחק והאחד ר' יהודה או רבינו יעקב אלא דקשיא טפי לאותן שראו ההוכחות שכתבו תו' בע"ז ובפרט הר"ע מברטנורא לפירושו כל אותן הראיות מה תהוי עליהון. חדא דלא נקט ברישא דמתני' כמו בסיפא. והשני דלא דייק הש"ס מרישא ואתפלא למאוד על מד"ז הגאון תי"ט שלא זכר מכל שכתבו תו' בע"ז. אשא עיני אל ההורים הא דתוס' ביבמות והרא"ש שנדפס בפי' הר"ש והר"ב. מיאנו בפי' אחר שכתב רש"י בע"ז ט"ו אי נמי שנפלו לו מבית אבי אמו כהן. אולי לא נכון להם דרך זו דא"כ בסיפא דמתני' דתנא ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה תרומה קשה דבהך גוונא דנפלו לו מבית אבי אמו הרי היא שלו לכל מילי ובמקום אבוה דאמו קאתי ולמה לא יאכילנה. ואין לומר דסיפא מיירי בתרומ' השייך לכהן ולא נפלו לו מאבי אמו דאכתי קשה ליפליג וליתני בדידיה ולפיכך הדרך הזה לא מצאה חן בעיני הר"ש והר"ב. אכן רש"י שכתב הכי צ"ל דס"ל הואיל שאחריות כל הבהמה עליו ובהמת ישראל מיקרי לפיכך אסור להאכילה בתרומה אפילו היכי שנפל לו התרומה מבית אבי אמו כהן. ולדינא צ"ע: @23עוד שם בפי' הר"ב ישראל ששם פרה מכהן בשומא וכו' ומה שישביח על השומא יחלקו הריוח ביניהם וכו' ע"ש וכן פי' הרמב"ם והוסיף בביאור ז"ל ועוד יתבאר בבבא מציעא כיצד הוא מותר וכיצד הוא אסור מצד הרבית וזה הענין ששם בו שומא בלשון חכמים כמו שיעור ע"כ. וכ"כ התי"ט ישראל ששם פרה דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל כדתנן פ"ה מ"ה דב"מ ע"כ וכ"כ התי"ט הכי פי"א מ"ה דכתובות בשם הערוך דמלת שם בשין ימנית ע"ש. וכן לשון רש"י ביבמות ס"ו ד"ה אבל כהן ששם פרה מישראל בדמי' כששכרה הימנו שמאו לו והתנה עמו להחזירה לו בדמים הללו שאם תכחש או תאנס או יוזלו הפרות בעולם יתן הדמים ע"כ [וקצת יש לדקדק הא דנטר רש"י עד סיפא דמילתא ולא פי' הכי על המוקדם דמייתי נמי התם ישראל ששם וכו'] הרי מבואר מכל הגדולים האלו דמלת שם דתנא היינו מלשון שומא כמו שום הדיינים וכמו כיצד שמין ושאר דוכתא טובא. איברא ז"ל תו' בסוגיא דיבמות ד"ה אבל כהן ששם פרה מישראל פי' בקונטרס כששכרה הימנו התנה וכו' ואומר ר"י דאסור לעשות כן משום רבית כדמוכח בנשך אלא איירי בשואל ע"כ. וכ"כ הר"ש על פירוש רש"י דכי האי גוונא איכא איסור רבית אלא צריך להעמידה בשואל ע"כ. ולא זכיתי לידע מ"ט נאדו הר"י והר"ש ולדחוק מלת שם על פי' חדתא דפירושו בשואל. עדיפא טפי ה"ל לאוקמי כפי' הרמב"ם והר"ב והסכמת התי"ט ויהי פירושו של מלת שם כמו בכל המקומות כאשר מבואר בערוך ובגוונא דלית ביה משום רבית כמבואר ב"מ ס"ח כמה אופנים דשמין ומותר. עוד איכא למידק לפי' הר"י והר"ש דהך בבא דסיפא ישראל ששם פרה וכו' איירי בשואל. א"כ יתבאר דלענין להאכילה בתרומה שאלה קניא. ורישא ישראל ששכר וכו' וכהן ששכר פרה אינו מאכילה דשכירות לא קניא כמבואר בסוגיא דע"ז ט"ו דהוכיח הש"ס מרישא דשכירות לא קניא. דאי אמרת שכירות קניא אמאי אינו מאכילה הכהן בתרומה לפרה ששכר מישראל ע"ש. והשתא כשם שהוכיח הש"ס מרישא דשכירות לא קניא הכי נמי מוכיח מסיפא דשאלה קניא לענין להאכילה בתרומות וה"ה נמי לענין שביתות בהמתו. והיכי מסיק הש"ס התם והשתא דאמרת שכירות לא קניא. גזירה משום שכירות ומשום שאלה וכו'. הלא מוכח דשאלה קניא לאותו ענין אשר בשכירות לא קניא. בשלמא לפירש"י והרמב"ם והר"ב דאיירי דוקא ששם דהיינו בהתנה להחזיר לו וכו' או יוזלו הפרות וכו' הלכך מאכילה בתרומה מפני התנאי שהתנה אבל שואל סתמא דעלמא בלא אותו תנאי שפיר אמרינן דאינה מאכילה ניחא. ובזה יהי' מובן היטב אותו סוגיא דבע"ז דפריך הש"ס מתחילה שאלה קניא [לימי שאילתה דכיון דחייב באונסין הרי היא שלו. רש"י] ואגרה קניא וכו' ועל זה מתקיף לה ושכירות מי קניא והא תנן ישראל ששכר פרה מכהן וכו' ואי סלקא דעתך שכירות קניא אמאי לא יאכילנה פרה דידיה אלא ש"מ שכירות לא קניא והשתא דאמרת שכירות לא קניא גזירה משום שכירות וגזירה משום שאלה וכו' ולכאורה משולל הבנה דאטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו והיכי מדמי שאלה לשכירות. דממאי דמצינו בשכירות לא קניא. אינו ראיה לשאלה דחייב באונסין והרי היא שלו. ומשום הכי שפיר יש לחלק דאע"ג דשכירות לא קניא מ"מ שאלה קניא. אמנם לפירש"י והרמב"ם והר"ב שפיר מוכח ממה דתנא בסיפא ישראל ששם וכו' כהן ששם פרה וכו' ולא תנא ישראל ששאל וכו' כהן ששאל וכו'. ברור דגם שאלה בזה דינו כשכירות דלא קניא רק דוקא ישראל ששם וכו' כהן ששם וכו' ששמו את הפרה והתנו אם יוזלו הפרות וכו' באופן זה קניא אבל בשאלה דעלמא לא קניא ולפיכך בשביתת בהמתו שפיר יש לגזור נמי משום שאלה. ובזה יובן היטב מדוקדק הא דמסיק הש"ס והשתא דאמרת שכירות לא קניא [כלומר ממקום שבאת להוכיח דשכירות לא קניא משם ראי' נמי דשאלה לא קניא ולפיכך] גזירה משום שכירות ומשום שאלה וכו' ורישא דנקט בשכירות ולא בשאלה ודאי דאיכא למידק בזה לפי פירש"י והרמב"ם. וצ"ל דס"ל דשאלה קניא לחומרא [כמ"ש הג"ה הרא"ש גבי שכירות ונהי דגבי שכירות אי אפשר לומר דקניא לחומרא דא"כ יקשה ישראל ששכר פרה מכהן אמאי יאכילנה תרומה וכמו שהקשה המג"א סי' רמ"ו סק"ח. וליכא למימר כתי' המג"א ע"פ תוס' דמזונותי' על הכהן ע"ש. דהא לפירש"י והרמב"ם והר"ב איירי רישא דמתני' ישראל ששכר וכו' אעפ"י שמזונותי' על ישראל כמבואר לעיל. אבל עכ"פ שפיר אפשר דמודו רש"י והרמב"ם והר"ב דבשאלה אמרינן דקניא לחומרא] ולפיכך לא מצי למתני רישא ישראל ששאל פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה דהוא נגד האמת דבשאלה לא יאכילנה משום דקניא לחומרא אבל לפי' ר"י והר"ש קשיא כל הנך דלעיל אמורה. ומצוה לולבארה: