יש סדר למשנה על משנה תרומות ח:ד
יש סדר למשנה על משנה תרומות · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Terumot 8:4
Open in the reader →1הר"ב ד"ה ושאר כל המשקים מותרים שאין נחש שותה מהן אלא שהדבש והציר והמורייס ושומים כתושים כל אלו הוזכרו בגמרא לאסור שהנחש שותה מהן. להראות מקומן יש בהם משום גילוי ליתן תודע דמ"ש הר"ב ושומים כתושים נזכר בביצה ז' ומ"ש שהדבש והציר והמורייס נזכר בחולין מ"ט. איברא לכאורה לענין ציר משם תבר'. כי ממאי דאמר רבא התם אודי לי מיהת בציר דהא רב פפא ורב הונא ברי' דר"י וכו' מוכח לענין ציר כ"ע לא פליגי דאין בהן משום גילוי. ואולי דהר"ב מפרש דזה שהשיב רב נחמן בר יצחק שם לרבא אודי לי מיהא בדבש דרשב"א קאי כוותיה וכו' כוונתו על אותו הדרך דאמר רבא אליו אודי לי מיהת בציר וכו' ופרש"י וכי היכי דבציר לית הלכתא כוותיה בדבש נמי לית הלכתא כוותיה [ופרש"י מוכרח דאל"כ מה ענין ציר לדבש שהתיר רבא] הכי נמי בסגנון הזה השיב רב נחמן בר יצחק אודי לי מיהת בדבש וכו' וכי היכי דבדבש הלכתא כוותיה דר"ש ה"נ לענין ציר ופליג רב נחמן בר יצחק אדרב פפא ור"ה ברי' דר"י. וקצת רמז שכוון רב נחמן בר יצחק להכי מדלא השיב לרבא הכי השתא או שאני גבי דבש או בלשון אחרת. ומדהשיב באותו לישנא שהשיב רבא משמע קצת דלשון נופל על הלשון ולפי כוונתו של רבא דכולהו בחדא מחתא מחתינהו כן היתה תשובת רב נחמן בר יצחק. ועוד אני מדבר מצאתי און לי ושמחתי למאד כי כוונתי בס"ד לדעת הגדול הב"ח י"ד סי' קט"ז שתירץ אקושי' הב"י על הרי"ף והרא"ש בפ' אין מעמידין שכתבו דמסתברא מהאי מעשה דאלו טרפות דדבש וציר יש בהן משום גילוי. והקשה הב"י דאדרבה משמע דבציר אין בו משום גילוי ותי' הב"ח אחר אריכות קצת ותורף דבריו [כמו שכתבתי למעלה] דמהדר לי' אודי לי מיהת בדבש דהילכתא כוותיה דר' שמעון כיון דר"ש בן אלעזר נמי ס"ל כוותיה דאסור וכי היכי דבדבש הלכתא כוותיה בציר נמי הלכתא כוותיה דאסור ולית הלכתא כר"פ ורב הונא ולפ"ז ניחא דהרי"ף והרא"ש תפסו עיקר כרב נחמן בר יצחק דהלכתא כר"ש דאוסר בדבש כיון דר' שמעון בן אלעזר נמי ס"ל כוותי' וה"נ הלכתא כוותיה בציר ודחו דברי רבא ור"פ ור"ה. ע"כ. איברא הראיי' לזה הפי' שכתב הב"ח ותמה על הב"י דאיך הבין הפשט וכו' ע"ש נעלמו ממני להבין עומק דעתו. שוב מצאתי שגם הפ"ח תמה למאד על הב"ח ע"ש אבל לפי שנתתי קצת ידים מוכיחות מלישנא דרב נחמן בר יצחק דנקט אודי לי מיהת וכו'. ואולי יש לכוון בזה כוונת הב"ח כדי להצילו מהשגה עצומה. וכל זה יתבאר להמעיין. כי קצרתי במובן. ואכתי איכא למידק דלפום הברייתא דמייתי בחולין הנ"ל ס"ל לר"ש בציר וחומץ ושמן ודבש ומורייס דיש בהן משום גילוי. ולמה לא קא חשיב הר"ב כל אלו ונהי דבחומץ איכא לתרץ כמו שכתב הב"י דלאו חומץ ממש קאמר וכו' ע"ש או כמ"ש הב"ח ממשמעות הסוגיא בע"ז ל' אבל אית בהו חלא מיגרי בהו וכו'. אבל הא דלא קחשיב שמן לא ידעתי טעם הדבר. גם ה"ל להר"ב לחשוב אבטיח שנתגלתה דמבואר בע"ז ל' וברמב"ם"א מהל' רוצח דין ז' דאסור' משום גילוי. ולשון הרמב"ם בפירושו כך היא ונתבאר מן הגמרא כי הדבש והציר והמורייס ודומיהם והשומים הכתושים שהן אסורין כשהם מגולים ע"כ. במלת ודומיהם שיורא שייר לשארי דברים. אבל בלשון הר"ב שהשמיט לכל אלה שזכרתי. נעלמו לקוצר דעתי: