יש סדר למשנה על משנה יומא ב:ז
יש סדר למשנה על משנה יומא · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Yoma 2:7
Open in the reader →1תוי"ט ד"ה אם רצה וקשיא לי וכו' ע"ש. כל יודעי ד"ת לא יכחדו שיש רשות ביד בעלים ליתן קרבנו לאיזה כהן שירצה באותו משמר שיהיה מקריב קרבנו כמבואר בכמה דוכתי דטובת הנאה לבעלים ונוטל דמיה אפילו ליתן לבן בתו כהן. ועי' תוס' יומא י"ט ע"ב [וקדושין כ"ג ע"ב] אי אמר בעל הקרבן לא בעינא שיקריב שבאותו משמר אלא כהן אחר וכו' ע"ש. אמנם התוי"ט לישנא דמתני' קא דייק דתני אם רצה להקריב מקריב משמע להדיא דרשות ביד כהן וכגון דליתא בעלים לקמן כגון ששלח קרבנו או שלא בירר לו לאיזה כהן שיקריב אלא נתנו בסתמא וכן מוכרח מלשון רש"י והר"ב שכתבו אם רצה להקריב כהן יחידי ובלא פייס. ואם שהבעלים בררו להם כהן נראה את אשר בירר לו אם כהן יחידי או שנים ושלשה כהנים. להכי כתיב התוי"ט וקשיא לי כו'. ודע דבסוגיא דלעיל ב' ע"ב לכפר אלו מעשה פרה דפריך ואימא כפרה דקרבנות [כגון קרבנות יחיד דכתיב בהן בכמה מקומות וכפר עליו הכהן רש"י] ומשני הש"ס מי ידעינן הי כהן מתרמי דבעי ליה פרישה. ופירש"י מי ידעינן הי מתרמי. והלא ע"י פייס היו עובדין כדאיתא לקמן ע"כ. ודברי רש"י נפלאים דהא בקרבן יחיד לא הוי פייס כלל כמבואר במשנה דהכא. ולפום רהיטא רציתי לומר האל"ף לך שלמה וכן צ"ל והא לא ע"י פייס וכו' והיינו דאם היה קרבן יחיד ע"י פייס נשארה הקושיא שיהיו מפיסין ז' ימים מקודם שיקריב הקרבן יחיד ובעי כהן שזכה בפייס הפרשה מזמן ההוא. והילכך פירש"י והא לא ע"י פייס וכו'. אמנם גם בתיקון ע"י הגה"ה הזו להשלים האל"ף לא נתקררה דעתי. לפי שכתבתי למעלה דברור שרשות ביד בעלים לבחור איזה כהן שירצה [מאותו בית אב או גם מכל המשמר ואין כאן מקום להאריך בזה] ותו דאכתי קשה קרבנות ציבור דהיה ע"י פייס נשארה קושית המקשין דנבעי פרישה ויפייסו ז' ימים מקודם. עוד איכא למידק בלשון רש"י ד"ה ואימא כפרה דקרבנות כגון קרבנות דיחיד וכו' למה דקדק לפרש דוקא קרבנות יחיד דהא שפיר מצינן לומר ואימא כפרה דקרבנות היינו קרבנות ציבור דכתיב בהו וכפר עליהם הכהן [ויקרא ד' כ'] וכן כל שעירי חטאת לכפרה היו באין. ואשר על כן נראה קצת דכוונת רש"י שכתב כגון קרבנות יחיד לא לאפוקי קרבנות ציבור כתב הכי. אלא כוונתו קרבנות יחיד נמי כלומר אפי' קרבנות יחיד נמי בכלל לכפר שיהיה טעון פרישה ועל זה מתרץ הש"ס מי ידעינן הי כהן מתרמי והלא ע"י פייס היו עובדין כדאמרינן לקמן כ"ב ע"א והלכך אין לומר דלכפר קאי אכפרה דקרבנות שהרי בקרבנות ציבור דכתיב וכפר אי אפשר שהיה ע"י פייס. אע"כ דמה דכתיב לכפר קאי איום הכיפורים [גם מצינן לומר דאין סברא דקרבנות יחיד בעי פרישה וקרבנות ציבור דקדושתן מרובה לא בעי פרישה וכמו דאמרינן קצת על דרך בסמוך בסוגיא ולאו ק"ו הוא דבר שאין וכו' רב אשי אמר מי איכא מידי. אלא דאין צורך לזה ועדיפא לומר כמו שכתבתי לעיל דממה דקרבנות ציבור אי אפשר. א"כ על כרחך דזה דכתיב לכפר לא קאי אכפרה דקרבנות שהרי נמי בקרבנות ציבור כתיב וכפר. ודי בזה למשכיל] וזה הדבר שנתעלם מעיוני בעיקר הענין דהא כל הפייסות שהיו שם לא היה אלא מצד התקנה כמבואר במשנה דלקמן רפ"ב דף כ"ב ע"א ובגמ' דשם. אבל מן התורה כל הקודם במצוה זכה. וא"כ מה משני הש"ס מי ידעינן הי כהן מתרמי והלא ע"י פייס וכו' דהא הקושיא היא על מלת לכפר דכתיב בתורה פירושו כפרה דקרבנות. עוד נתעלמה ממני לפי שעה בסוגיא זו יליף צוה צוה כתיב הכא צוה ה' לעשות וכתיב זאת חוקת התורה אשר צוה ה' וכו' ואימא צוה דקרבנות דכתיב ביום צותו את בני ישראל ומשני דנין צוה מצוה ואין דנין צותו מצוה ע"כ. והנה בקרא ויקרא ז' ל"ח הכי כתיב אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם. הרי שלך לפניך באותו קרא דמייתי הש"ס דכתיב ביום צותו כתיב ביה אשר צוה וא"כ יש לדון צוה צוה [כמו דיליף מאשר צוה דכתיב בפרה זאת חקת וגו'] וכעת כי טרידנא. לבא אל עומק הענין לא מצינא: