ישע אלהים על אסתר א:א

1ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה:

2לבא עד תכונת ביאור הפסוקים האלו ראוי להעיר עליהם הערות הנופלות בהם והנה הנם בחמלת ה׳ עלינו יביאונו אל הנרצה והנה אחרי אשר נתבאר באר היטב כי המגילה הזאת ברוח הקדש נאמרה כדאיתא בגמרא אין לסבול דברי מותר כי דברים אלו לא באו על צד הקרי וההזדמן והנה ההערות אשר יפול לב האדם עליהם בתחילת המגילה הזאת הנה הנם. א׳ שהתחיל לספר מה שהיה בימי אחשורוש באומרו ויהי בימי אחשורוש ולא אמ׳ שום דבר ועוד כפל הוא אחשורוש אחר שאמ׳ ויהי בימי אחשורש ועוד מה לנו בשמלך מהודו ועד כוש וחשבון המדינות ועוד הואיל ומלך מהודו ועד כוש ראוי היה שבתחילת סיפור גדולת מלכותו לקוראו בשם מלך ויאמר ויהי בימי המלך אחשורש. ב׳ כי אחר שאמר בפסוק הא׳ ויהי בימי למה חזר לומר בפסוק הב׳ בימים ההם כי מובן מויהי בימי וכו׳ שבימיו ישב על כסא מלכותו וכו׳. ג׳ למה המשתה הזה המתין לעשות עד שנת שלש למלכו כי מן הראוי היה שביום מלכו ביום חתונתו וביום שמחת לבו לעשות המשתה הזה ודבר בעתו מה טוב כי לאחר ג׳ שנים שמלך עשות משת׳ לכל שריו ועבדיו וכו׳ העולם כולו ילעגו עליו ויאמרו מה ראה אחשורוש על ככה ומה הגיע אליו לעשות משתה גדול כזה בלא עתו ומדוע איחר עד עתה. ד׳ כי לפי מה שהקשינו הנה אלו הב׳ פסוקים נראי׳ מיותרים כי אם בא להודיענו המשתה הזה שעשה בימיו מה נעים היה שיתחיל כך בשנת שלש למלכות אחשורוש עשה משתה וכו׳ כמו שהתחיל בדניאל.

3והנראה לכאורה כי בא ללמדנו כי קודם שמלך בהיותו הדיוט והיה שמו אחשורש היו בצער העולם בשבילו ושמו יורה על רשעתו כשרז״ל שכל הזוכרו אומר אח לראש וידוע כי היה פריץ ואכזר גדול אבל עכ״ז במלכו היה צריך להפך עצמו לאיש אחר כי מלך במשפט יעמיד ארץ אבל זה לא נשתנה כלל מדרכיו המקלקלים אלא הוא אחשורש לומר שהיה רשע כ״כ כמו בזמן שהיה אחשורוש והדיוט וז״ש רז״ל (מגילה יא.) הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו ועוד רעה חולה מזאת במה שהיה הולך ומולך בכל העולם מהודו ועוד כוש ולא נשאר שום מדינה שלא כבשה ז״ש זכ״ק מדינה כי אם היתה שום מדינה חפשית ממלכותו היו ישראל בורחים מפניו אל ארץ אחרת וז״ש רז״ל (פסיקתא רבתי ה) שבכל מקום שאומר ויהי בימי אין צרה כמותה. או נוכל לומר שבשביל שעדין לא מלך לא נקרא בשם מלך באומרו הוא אחשורש המולך וכו׳ שעדין לא השלים למלוך ואיך יקרא בשם מלך כי לא היה מזרע המלוכה.

4ובמדרש (יל״ש על אסתר תתרמה) הוא אחשורש שבימיו נתקיים והתמכרתם שם לאויבך לעבדי׳ ולשפחות ואין קונה הוא נתקיים בימיו חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעיהו נב ג) למה היו ישראל דומין ליונה שעומדת על פי השובך ולא היתה יכולה ליכנס מפני שהיה הנחש מבפנים לצאת לא היתה יכולה מפני הנץ שהיה עומד בחוץ כך אמרו ישראל אם נברח למדינות הרחוקות הרי כתב המן עלינו לד׳ רוחות העולם להשמיד להרוג ולאבד ואם נהיה בשושן הבירה כבר אנו מסורים בידו לקיים מה שנאמר (דברים כח סו) והיו חייך תלואים לך מנגד. ד״א הוא אחשורוש שעל אשה נטל עצה ועל אומה שלימה לא נטל עצה. ד״א הוא אחשורש שהרג אשתו בשביל אוהבו והרג אוהבו בשביל אשתו עכל״ה:

5וראוי לתת לב א׳ במה שאמר שבימיו נתקיים פסוק והתמכרתם וכו׳ ואין קונה והרי המן ששקל י׳ אלפים ככר כסף על ישראל וא״ת שאחשורש לא קבל למכרם א״כ ה״ילל ואין מוכר כי קונה הרי היה המן. ב׳ כי אחר שלא היה קונה כאומרו ואין קונה איך התחיל הפסוק והתמכרתם שם כי לא שייך מכירה מבלתי קונה א״כ הפסוק פליג מדידי׳ אדידי׳. ג׳ מה צורך למשל ועוד הפסו׳ שמביא וד״א ואח״כ ד״א אחר. ונראה לתרץ בשנדקדק עוד למה התחיל ויהי בימי כי מלת ויהי נראה שחוזר למ״ש לעיל ומה שיכות ודבקות יש למגילה הזאת עם סוף פסוק קהלת והנכון לומר כי יש התקשרות ודבקות עם פסוק שלמעלה שסיים (קהלת יב יד) כי את כל מעשה אלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע וסמיך ליה ויהי בימי וכו׳ לומר שלא יעלה על דעתך כשתקרא המגלה ולא תמצא שמו ית׳ נזכר בתוכה ותחשוב שהיא כמו סיפור מעשה שאירע בימי אחשורוש בדרך מקרה ח״ו ולכך אחז״ל אסתר ברוח הקדש נאמרה לומר שאינה סיפור דברים ח״ו כי הרי ברוח הקדש נאמר׳ וזהו שסמך ויהי בימי אחשורוש לסוף פסוק קהלת לומ׳ כי כל מעשה יביא אלהים במשפט וכו׳ שהשי״ת פוקד עון אבות על בנים כשהבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וכשהאדם יחטא לפנים ולבו שלם ונעלם מהחטא גם השי״ת יפקוד עליו או על בנו ויביא לו צרה לפני׳ בלבד וידוע כי בזמן נבוכד נאצר ישראל השתחוו לצלם ולבם היה נעלם מאותו הפועל המגונה כמ״ש בע״ה במאמר רשב״י ז״ל וע״כ האלהים הביא במשפט המעשה ההוא בימי אחשורש שמלך גם בכל הכיפה וישראל שבאותו הדור הוסיפו על חטאתם פשע בהנאת הסעודה לכן באה אליהם הצרה ההיא לפנים לכפר על ההשתחויה אשר היתה גם היא לפנים ולבעל המאמר לא הוקשה לו שום קושיא בויהי בימי אחשורוש שהם דברים מקושורים ודבוקים ודבורים על אופניהם אבל הוקשה לו כפל הוא אחשורוש ועו׳ המולך וכו׳ כי מאי אתא לאשמועינן ותרץ כי ממלת ויהי בימי אחשורש היה מובן שכל ימי אחשורש נמשכה הצרה לאורך ימיו לז״א הוא אחשורוש שבימיו נתקיים והתמכרתם וכו׳ יר׳ כי ישראל בארץ אויביהם היו בוחרים ברע במיעוטו והיה ברצונם לשימכרו ממכרת עבד לינצל מן ההריגה ועכ״ז לא היו האומות רוצים כמ״ש בתרגו׳ שני של מגילת אחשורוש שהמן כתב לקכ״ז מדינ׳ שבכל מקו׳ אשר ישמע שנשאר עבד או שפחה מישראל שריהם בחרב יהרוג ובתיהם נולי יתשמון וזש״ה (דברים כח סח) והתמכרתם שם לאויביך וכו׳ שאין מי שירצה לעשות קניין בכם מהפחד ז״ש ואין קונה מפני הגזירה ולכך אמרה אסתר (אסתר ז ד) ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי שהיתה הצלה פורתא אבל המן לא הניח שום מקום לינצל משום צד וזה אין צרה כמותה כי היו חייה׳ תלואים מנגד ועכ״ז לא סרו מאמונתם ועודם מחזיקי׳ בצומותם ואבלם עד ישקיף וירא ה׳ מן שמים וריחם כרוב חסדיו ז״ש הוא נתקיים בימיו חינם נמכרתם וכו׳ להורות כי הקב״ה הפך לבו כרגע כי אע״פ שכבר נתקיים בימי מלך כמותו פסוק של והתמכרתם וכו׳ הוא נתקיים בימיו חינם נמכרתם וכו׳ ופי׳ כי אע״פ שהקב״ה שעבד את ישראל לאומות בלא מחיר כסף וזהב וכל דבר השנאוי ונגאל נותנים אותו בחינם לז״א חינם נמכרתם וכו׳. ירצה כלום אני מכרתי אתכם ושעבדו בכם האומות בחינם ולא גאלתי אתכם ויצאתם בכסף חלף שכר עבודתכם כי במצרים נשתעבדו ויוציאם בכסף וזהב כש״ה (שמות יב לו) וינצלו את מצרי׳ וכן בנדון דידן בימי אחשורוש כמה הרגו ובכמה ביזה שלחו את ידם אם כן אפילו שנתקיים בימיו פסוק והתמכרתם וכו׳ השי״ת קיים בימיו חינם נמכרתם וכו׳ והכוונה לשיצאו ויגאלו בכסף כמש״ה (ישעיהו נב ג) ולא בכסף וכו׳ והביא המשל לתרץ מה לי שמולך מהודו ועד כוש וכו׳ ללמדנו איך נתקיים בעצם הפסוק של והתמכרתם וכו׳ בימיו כי לא נשאר להם לישראל שום מקום לנוס במה שהוא רודה בכל העלם מהודו ועד כוש וכו׳ אלא בהמכרם ממכרת עבד היה להם הצלה פורתא ועכ״ז לא היו קונים אותם בשביל גזירת המן כמ״ש ולכך המשילם ליונה שלא היתה יכולה להכנס ולצאת כמ״ש אלא תקותם היתה מפח נפש לשיצא הנחש ויאכל אותם כך היו ישראל לקיים מה שנאמר והיו חייך תלואים לך כו׳ א״כ אחר שהיו בצרה גדולה כזאת בימי אחשורש ובימיו בעצמו נגאלו א״כ עשית דבר והפכו להורות כי לב מלך ביד ה׳ וכו׳ ואמר עוד דבר אחר לסיוע למה שאמרנו שהב״ה בכל רגע ובכל שעה היה מהפך אותו לעשות רצונו ית׳ ולעשות דבר והפכו שעל אשה נטל עצה וכו׳. וכן בד״א שהרג אוהבו וכו׳ להביא ראיות לשתראה מפורש כי כל מעשה הוא מהאלהים ואפי׳ שהמבינים יודעים כי כל מעשה יבא מהאלהים וכמרז״ל אין אדם נוקף עכ״ז כשתרא׳ דבר והפכו תבין בפי׳ כי יד ה׳ עשתה זאת וכו׳: