ישע אלהים על אסתר ב:א

1אחר הדברים האלה. יר׳ כי תכף ומיד ניחם על הרעה כי ידוע הוא כי כל אחר הוא סמוך וכל אחרי מופלג כשוך חמתו בישוב דעתו זכר את ושתי ואת אשר עשתה וראה כי לא היתה חייבת מיתה כי מה שלא באה על ואת אשר נגזר עליה היה דבר יוצא מן ההקש לבא ערומה לעין כל ושתגלה ערותה וחרפתה בקהל רב ולזה מיאנ׳ כי המית׳ היתה יותר טוב׳ מהחרפה ההיא:

2או יר׳ אחר שנקשה כי אחר שידוע הוא כי כל אחר סמוך א״כ מה זכירה שייך בדבר סמוך כי זכירה היתה בדבר הנשכח מלב לאורך הזמן אשר עבר. אלא כנראה כי זכר את ושתי ר״ל מאיזה זרע באה כי הקב״ה גזר על נבוכד נאצר והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד וזאת היא נשארת משארית הפליטה וזכר כי באה עת פקודתה עתה למה כי ראה את אשר עשת׳ שלא היה כדאי להורג׳ כי יסיר אותה מגביר׳ אלא ההריגה היתה בשביל זאת אשר נגזר עליה מן השמים כי כפי הדין לא היתה חייבת מיתה התחת זאת אלא שהיתה נסיבה להקים ה׳ את הגזירה אשר גזר עליה ולכן לא הרג את החכמים אלא טרדן כמשרז״ל בשביל שהם היו גרמ׳ בנזקי׳ ומגלגלין חוב׳ על ידי חייב וז״ש דוד (שמואל א כד יג) מרשעים יצא רשע ולכן ודאי שידי אל תהי בך כדי שלא אהי׳ נחשב לחייב כשרז״ל מגלגלין חוב׳ וכו׳ ולכן האדם הטוב לא יעשה רע לעולם:

3ובמסכת מגילה (מגילה יב:) איתא ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה הנה כי הוקשה לו הכפל שבכלל הגזרה היא העשיי׳ שאם לא עשת׳ שום דבר לא היה נגזר עליה ההריג׳ אלא שתרצו כשם שעשת וכו׳ ר״ל מדה כנגד מדה זכר את ושתי ואת אשר היתה עושה בבנות ישראל ביום השביעי ואת אשר נגזר עליה מן השמים ג״כ ביום השביעי זהו שאמ׳ כשם שעשתה כך באותו היום גם כן נגזר עליה: