ישע אלהים על אסתר ד:טו

1ותאמר הנה הצדקת הזאת כששמעה כך מסרה נפשה למות על ישראל ואמר׳ למרדכי לך כנוס וכו׳ וצומו עלי יר׳ שבכלל הצום יבקשו רחמים עליה שיתננה ה׳ לחן ולחסד בעיני המלך ויושיט לה את שרביט הזהב כי כן היה הדת לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואמרה שגם היא ונערותיה תצום כן שלשה ימים לילה ויום.

2ובכן אבא וכו׳ יר׳ אחר זה הצום הארוך וההכנעה הגדולה הזאת אשר יצומו היהודים כולם אבא אל המלך אפילו שביאתי תהיה הפך מן הדת כביר לא ימאס ולא יבזה תפילתם ויוציאני מפי אריה בזכותם ואם לא וכאשר אבדתי מהיותי בתוך עמי שאני נשואה לאחשורוש אבדתי גם כן אם יהרגו אותי על ביאתי אשר לא כדת ואיני׳ חוששת עוד על חיי וימי במתתי לפחות בשביל הצלת ישראל:

3ובמ׳ מגילה (מגילה טו.) א״ר אבא אשר לא כדת שבכל יום ויום עד עכשיו היה באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך עכל״ה. ויש לראות כי מנין לו לר׳ אבא לדרוש בפסוק הדרשא הזאת אימור כפשטיה דקרא אשר לא כדת ר״ל דת המלך אשר היא אשר לא יקרא ויבא וכו׳ ועוד אומרו כשם שאבדתי מבית אבא וכו׳ כי למה תאבד ממרדכי שאם תנצל בחזקתה היא עומדת: ונראה לתרץ שרבי אבא הוקשה לו בפסוק יתור אשר לא כדת כי מהתשובה הא׳ שהשיבה באומרה כל איש ואשה וכו׳ יובן שביאתה בתוך הל׳ יום היא שלא כדת ועוד הכפל וכאשר אבדתי אבדתי שני פעמים לזה השיב ואמר כי אסתר אמרה לו שההליכה ההיא היתה אשר לא כדת של תורה כי עד עתה היתה נוהגת כדת של תורה שלא היתה הולכת אליו אלא בעל כרחה כששולח המלך אחריה באונס היתה הולכת אבל עכשיו שאני הולכת אליו מעצמי ברצוני הרי אני נבעלת לו מדעתי ז״ש ובכן אבא אל המלך וכו׳ יר׳ ביאתי זאת תהיה אשר לא כדת של תורה וא״ע וכאשר אבדתי אבדתי יר׳ שמעת שלקחה אחשורוש נאבדה מבית אביה כי לא נקרא עוד שם אביה עליה אבל עדין היתה לה תקוה בהיותה נשואה למרדכי כמשרז״ל שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וכו׳ כמש״ל אבל עתה כבר אבדה תקותה שכשתבעל לאחשורוש ברצונה נאסרת על מרדכי דאשת ישראל שנאנסה לארמי מותרת לבעלה וברצון נאסרת על בעלה אם כן בהליכתי זאת גם כן אובד ממך אפילו שיארע שאנצל על ידי נס:

4והתוספות תרצו שהיתה לה תקנה בשיגרש אותה ואחר כך תהיה מותרת להחזירנה כי כן הדין שגרושה שזנתה מותרת לחזור לבעלה אלא לא רצה בשביל שכל מעשה הגט צריך על פי סופר ועדים והיה ירא פן יתפרסם הדבר למלכות ע״כ: ומה שבטחה אסתר בצומות יותר משאר דברי׳ שקורעין גזר דינו של אדם הוא כי ענין הצומות והצעקות הם מחזיקים האמונה ומעוררים הכוונה וההתיחדות אל האלהים ועוד טוב טעם בענין הזה ראיתי כתוב משמו של החכם השלם כמה״ר שמריה האיקרטי זלה״ה שתועלת הצום לאדם להתקבל בקשתו לפני השי״ת יותר ממעשים אחרים הוא כי כשיצום האדם ויפנה מלהשתמש בכחותיו הגשמיות וירדימם שלא יפעלו וישלטו בו הנה כחו המדבר גובר עליו והשכל האלהי זורח עליו שכלו האנושי והוא קולטו יותר מעת שהכחות הגשמיות ערות ופועלות בו וחוצצות בין הנזרח ובין הזורח וכיתרון זריחת השכל ומקלטו בו כן יתרון שכינת ה׳ עליו וכיתרון שכינתו עליו כן יתרון התפשטות השגחתו ית׳ במה שהוא משגיח ואין ספק שבכל מקום אשר תחול ההשגחה שלא ישלוט הכליון ולכן בקשה אסתר הצדקת שיצומו צום ארוך להרדים הכחו׳ הגשמיו׳ להחלט השכל האלהי בהם בזרחו על שכלם האינושי וצותה שישימו כל השגחתם עליה כמש״ה וצומו עלי וכו׳ בעבור שתתפשט השגחתו ית׳ עליה ושפתים ישק עכ״ל:

5ונראה לי לפי דרך זו שבשביל כך אסתר צותה לכנוס את כל היהודים הנמצאים והיה כצדיק כרשע לשיקבלו הצואות ההם ויעלו לרצון לפני ה׳ כמ״ש רז״ל וז״ל. אמר רב חנא בר בזנא אר״ש חסידא כל תענית שאין בה מפושעי׳ ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת עכ״ל:

6וקשה א׳. כי יותר טוב נראה התפילה אשר תהיה מהצדיקים לבד מבלי שיערבו עמם רשעים וחוטאים אשר תפילתם תועבה והאחרון הכביד באומרו שאינו תענית ומביא ראיה מהחלבנה:

7והנראה שחז״ל אמרו (תענית יא:) שת״ח אסור להם להתענות תענית שאינם מחוייבים בו שמא יתבטלו מתורתן אם כן התענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית כמ״ש כי הצדיקים התורה שלומדים מכפרת על עונותיהם וכמ״ש חז״ל ת״ח אין אור של גהינם שולטת בהם ק״ו מסלמנדרא שהסך מדמה וכו׳ ובעסקותם בתורה מקיימים העולם כמש״ה (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה וכו׳ וכשהם מתענין יבטלו מתורתם ובכן התענית ההוא לא לרצון יהיה כי מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה ואסור להם וחייבים עונש על אשר חטא על הנפש שציער עצמו ללא דבר אבל כשיהיו באותו התענית מפושעי ישראל אז מותר להם להתענות כדי שישובו בתשובה הרשעי׳ כמש״ה (ירמיהו טו יט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וז״ש ישעיה הנביא (ישעיהו נח ו) הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וכו׳ יר׳ הצום שאבחר אני בו הוא אשר יפתח חרצובות רשע ושיתירו אגודות מוטה בו ואז אבחר אותו ואם באותו הצום לא נפתח חרצובות רשע שלא היו רשעים בתוכו מכלל הין אתה שומע לאו שלא יבחר בו והביא ראיה לדבריו איך חייבים עונש כשיתענו הצדיקים לבדם על אשר חטאו בביטול תורה באומרו אינו תענית מענין החלבנה כי ידוע הוא שאם חסר אחת מכל סמניה שחייב מיתה ואם כן אם לא יהיה בתוך סמני הקטרת החלבנה שריחה רע חייב מיתה שהרי הוא מחוסר סמן וח״ו יראה שאין השי״ת חפץ ברעים כשיחזרו בתשובה ולא כן כי ידו פתוחה לקבל שבים אם כן בנדון דידן גם כן כך הוא שאם לא יהיו פושעי ישראל באותו הצום אין ראוי לצדיקי׳ להתענות ולזה אסתר צותה לכנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן ובודאי שרובם היו מפושעי ישראל:

8ובמדרש הנמצאים אותם שאכלו הסעודה הם יצומו עכ״ל. הנה כי הוקשה כי אחר שאמר את כל היהודים אשר בשושן ודאי שעל הנמצאים אומר אלא הרצון שהתענית הזה לכפר על הנאת הסעודה של אחשורוש מכ״מ כבולעו כך פולטו כי הם העיקר שיצומו ויליף לה מדכתיב הכא הנמצאים וכתיב התם לכל העם הנמצאים ואמרו חז״ל אין העם האמור כאן אלא ישראל: