ישע אלהים על אסתר ד:ה

1ותקרא. הנה אסתר בטוב שכלה הבינה שהצער הזה אשר היה הולך וסוער עליו לא היה בשבילו כי אין מדרך הצדיקים להתפעל כ״כ ולהיותם בועטים ביסורים אדרבה מצינו שהיו אומרים (בבא מציעא פד:) בואו אחי בואו ריעי וכן הלל כששמע קול צוחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי (ברכות ס.) וכונתו שהוא היה יודע בבני ביתו שאינם מתפעלים על היסורים כ״כ לעשות זעקה גדולה ומרה וזהו הבטחון שהיה לו וכיון שראתה אסתר שלא רצה להסיר שקו וללבוש את הבגדים אשר שלחה לו ולא קבל תנחומין ידעה שהוא מצטער על צרת ישראל ושהיו בצער גדול ולפי שעדין לא הגידה עמה ומולדתה שלחה דברים ברמז ביד התך למרדכי ז״ש ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה ר״ל מה היה להם לישראל עד שנצטער כ״כ עליהם וכעת על מה הם ואיך מצבם ויהיה מלת זה הבאה ב׳ פעמים לרמוז לישראל שהם י״ב שבטים כמניין זה ז״ש על מה זה וכו׳ :

2ובמדרש (אסתר רבה ח, ה) ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ברמז היו מדברים זה לזה שאמר לו שעמד אחד מגזע עמלק על ישראל שאין קרהו אלא עמלק שנאמר אשר קרך בדרך ע״כ. הנה כי הוקשה לו כי היל״ל ויגד לו מרדכי את כל אשר קרה ליהודים כי לו מה קרהו שאמר את כל אשר קרהו לזה השיב כי ודאי שברמז היו מדברים זה עם זה ומלת קרהו היא רמז על אחד שעמד מגזע עמלק על ישראל שאין קרהו אלא עמלק שנאמר אשר קרך בדרך ונ״ל שרמז לה באומרו את כל אשר קרהו לומר שידוע הוא שדרך הוא לשון צר כמו שאמר שלמה המלך ע״ה בכל דרכיך דעהו והוא בא בעת דוחקם וכוונו השעה שאמרו ישראל היש ה׳ בקרבנו וכו׳ וסמיך ליה ויבא עמלק כן זה כשראה שנהנו ישראל מסעודתו של אותו רשע עמד על ישראל ז״ש את כל אשר קרהו וכו׳ לומר ככל אשר עשה עמלק שהוא קרהו כן עשה גם הוא כמ״ש ואין קרהו אלא עמלק וכו׳ הרי שברמז היו משיבים זה לזה כמ״ש כי עד עתה לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה ולכך היו הדברים ברמז ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להיות עתידים לבד והכונה מה שהוא שאל נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה מה שהמן ברא מלבו וכתב שכונת עתידים הוא שיהיו עתידי׳ להשמיד להרוג ולאבד וכו׳ ולכן צוה להתך גם כן שיאמר ויצוה לבא אל המלך וכו׳ ז״ש ולצוות עליה לבא אל המלך להתחנן לו להשיב ספרי האף והחימה אשר ברא המן מלבו: