ישע אלהים על אסתר ו:א

1בלילה ההוא. יר׳ כי אחר שבצערה קודם כל דבר בטחה באל והזכירה שמו הגדול באומרו י בא ה מלך ו המן ה יום מיד השם ית׳ הוציאה למרחב ז״ש בלילה ההוא וכו׳ שלא נתארך זמן שמיד באותה הלילה נדדה שנת המלך ואמר להביא את ספר הזכרונות ד״ה ויהיו נקראים לפני המלך יתכן שעשה כן להביא עליו השינה שכן דרכם של הנודדים שנתם כשיקראו לפניהם דברים שאירעו או סיפורים והגדות תבא השינה עליהם:

2ובמדרש אמר רבא נפל מלתא בדעתיה אמר מאי האי דקא זמנתיה אסתר להמן בהדאי דלמא עצתא קא יעצי עליה דההוא גברא למקטליה הדר ואמר אי הכי הוה ליכא איניש דרחים לי ומודע לי אמר דלמא איכא איניש דעביד בי טיבותא ולא פרעתיה מיד ויאמר להביא וכו׳: וקשה כי מנין ליה לרבא דנפל מלתא בדעתיה ושאחר כך חזר בו ואמר אי הכי הוה וכו׳ ועוד אומרו שאחר כך אמר דלמא איכא איניש כי בפסוק כנר׳ לא יש רמז. ב׳ בדברים עצמן שאמר מאי האי דקא זמנתיה אסתר להמן בהדאי דמלתא דפשיטא הוא שהזימון היה עמו כאומרו יבא המלך והמן וכו׳ ועוד כי מה שגעון עלה בדעתו של אחשורוש שאמר אי הכי הוה וכו׳ וכי אם היה בדעתם להרגו בערמה היו מגלים הדבר לאהובי המלך אם כן אהוביו מנין ידעו כי לא היו נביאים:

3ונראה שהוקשה לרבא כי מה סמיכות יש בין עשית העץ לאשר נדדה בלילה ההוא שנת המלך ועוד מה שייכות יש להבאת ספר הזכרונות לנידוד השינה אדרבא היה לו לשתוק עד שתחזור שינתו אליו לזה אמר רבא שנידוד השינה היה על אשר ראה שאסתר סכנה עצמה לבא אל המלך אשר לא כדת ובודאי שמקוצר רוח וצרה קרובה היתה ביאתה ולכן אמר לה מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך כי ודאי שאלתך רבה היא וכשראה ששאלה שיבא המלך והמן היום וכו׳ ואחר שאמר לה במשתה היין גם כן מה שאלתך וכו׳ ומה בקשתך וכו׳ אמרה שרצונה שיבא המן והמלך למחר אל המשתה אשר תעשה לו ומחר תעשה כדבר המלך הוסיף להפליא הפלא ופלא לכן בלילה ההוא מה שראה מן הזרות ביום מענין אסתר נפל מלתא בדעתיה לחשוב מחשבות ובזה נדדה שינתו בלילה ההוא והיה נושא ונותן בדבר בשכלו ובדעתו כי בלילה השכל מיושב וישפוט האמת והצדק ולזה אמר מאי האי דקא זמנתיה אסתר להמן בהדאי ירצה אחר שאסתר זמנה להמן לבד בהדאי אל משתה היין דלמא עצתא קא יעצי עליה דההוא גברא למקטליה ויצא עצתם לאורה כי טובים השנים מן האחד ונאספו עלי והכוני נפש יען כי אני רואה שהזימון הוא בהדאי כמ״ש הדר ואמר אי הכי הוה וכו׳ שכן דרך החושב לחשוב כל הדברים אשר יתכנו ואחר כך לברר הסולת מן הפסולת בשבילו ז״ש אי הכי הוה ר״ל אם הם מתמול שלשום היו שונאים אותי כי לא יתכן הריגה מבלתי שנאה כמש״ה (דברים יט ד) והוא לא שונא לו מתמול שלשום וכו׳ א״כ בודאי שלשום אהוב מאוהבי נגלה השנאה ועתה בראותו הזימון הזה ששניהם לבדם עלי יפול חשש בלבו ויבא ויגיד לו שלבו נוקפו שהמשתה הזה הוא לרעתי יען כי הוא שונא לי וכו׳ אם כן ודאי דהא ליתא אלא דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה ואסתר זמנה להמן בהדאי כדי שגם כן המן יסייע לדבר טוב עמי על אודות שאלתה לזה צוה להביא ספר הזכרונות לידע אם ימצא איזה אדם שעשה עמו טובה ונכתב בספר הזכרונות על ידי אסתר ולא גמלתיו גמולו הטוב ובזה אדע שבשביל כך באה אסתר לשאגמול חסד עם האיש אשר עשה עמדי חסד ואמת כמ״ש ומה שסמך ענין הנידוד השינה לעשיית העץ להורות כי רם ה׳ ושפל יראה ומחשבות האדם המה הבל כי בלילה ההוא שהיה עושה המן העץ למרדכי בלילה ההוא הקב״ה נדד שינת המלך לחשוב מחשבות עד שצוה להביא את ספר הזכרונות וכו׳ ויהיו נקראים מאליהם וכמשרז״ל ששמשי כשהגיע לענין מרדכי מחק אותו ואליהו כתבו כמש״ה: