ישע אלהים על אסתר ח:ג

1ותוסף. ויושט. ותאמ׳. ויאמר. ואתם. הנה עתה אסתר השתדלה להתחנן למלך להשיב ספרי האף והחימה שאם לא ח״ו תתקיים הגזירה וקודם שאלה לבד בבכי ותחנוני׳ כמש״ה להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודי׳ והוא ההריגה וההשמדה אשר בדא מלבו כמ״ש ואח׳ שראתה שהמלך הושיט את שרביט הזהב לה כדי להקימ׳ מעל רגליו מיד עמדה לפניו וידעה שעת רצון הוא אמרה אם על המלך טוב ואם מצאתי חן בעיניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו הרבתה לדבר למלך והוא כדי שישיב כל הספרי׳ אשר שלח המן אפי׳ מה שכת׳ לאבדם ונתנה טוב טעם לתחינתה כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וכו׳ כי הצרה המגעת לעמי ומולדתי כאילו תבא אלי וכל זה אם כשר הדבר לפניך והנה המלך בשמעו את רנתה נהפכו רחמיו עליה ועל היהודים ואמר לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי כי שם היה עדין הנה נשאר לכם פליטה במה שאני לא כתבתי באגרות ראשונות בלתי גלוי לכל העמים להיות עתידים סתם כמש״ל והמן הוא שזייף וכתב דברים אשר לא כן אשר על זה נתתי את ביתו לאסתר המלכה ואותו תלו על העץ אפילו שהיה לו כ״כ ממשלה יען אשר שלח ידו ביהודים ואתם כתבו על היהודים וכו׳ והנה מרדכי ואסתר המציאו הכתב כזה והוא שהמלך גוזר שדברו ומאמרו הא׳ אחור לא ישוב ריקם (דניאל ו טז) די דת לפרס ומדי וכו׳ והספרים האלו להודיעם שכוונתו כמו שכתב להיות עתידים לא היה כמו שכתב המן שהעמים יעשו ביהודים כרצונם ח״ו ונהפוך הוא שהיהודים יעשו בעמים כרצונם בעבור רצון המלכה שהיא מזרע היהודים והראיה שהיו הכתבים ששלח המן בלתי ידיעת המלך כי כשידע המלך שהמן פירש כתב המלך הפך גזרתו אפילו שהיה שר וגדול כנודע ותלה אותו ואת בניו על העץ ואת ביתו נתן לאסתר המלכה והכל בשביל שהפך את גזרת המלך והמלך לא חשש לעשות כדבר הזה על שינצלו היהודים מאויביהם שבאופן אחר לא היה הצלה ולזה אמר להם ואתם כתבו כטוב בעיניכם יר׳ כל מה שיראה לכם טוב שיהיה להצלתכם כי איני חושש להריגת כמה אלפי אנשים כדי שתנצלו אתם והראיה שהרי המן שגדלתיו ורוממתיו על כל השרים על אשר שלח ידו ביהודים צויתי לתלות אותו ואת בניו בעון אביהם המרצח על העץ וביתו נתתי לאסתר המלכה אם כן עאכ״ו שהן גוים כמר מדלי וכאין וכאפס נחשבו לי לעומת הצלתכם: