ישע אלהים על אסתר ט:כב

1כימים אשר נחו וכו׳ ומשלוח מנות וכו׳ יר׳ שלא די במה שהאדם ישמח בביתו אלא צריך גם כן לצאת ידי חובתו לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וכו׳ שצריך ליתן שתי מנות לאיש אחד ושתי מתנות לשני בני אדם לצאת ידי חובתו ואחר כך ישמח עם אשתו ובניו והיה מעשה הצדקה שלום שידוע הוא (מגילה ז:) דחייב איניש לבסומי בפורייא עד דלא ידע בין ארור המן וכו׳ ובשכרות תהיה ערבובין תמיד וכמעשה רבא ורבי זירא דעבוד סעודת פורים קם רבא שחטיה לרבי זירא למחר בעא עליה רחמי ואחייה לשנה אחרת אמר לו תא ונעביד סעודתא דפורים א״ל לאו בכל שעה ושעה מתרחיש ניסא ע״כ אם כן בזכות הצדקה ינצלו זהו הנראה לכאורה:

2אבל הנני עתה אגיד לך מה ואתן את דודי לך דע שמה שכתב מרדכי לקיים עליהם להיות עושים את יום י״ד ואת יום ט״ו בכל שנה ושנה הכונה בעבור שהוא רמז למפלתו של עמלק לימו׳ משיחנו כפי אמונתנו שאז כשיאבד עמלק יהיה ה׳ אחד ושמו אחד כי עתה חז״ל אמרו (תנחומא, כי תצא יא) אין הכסא שלם ואין שמו שלם עד שיפרע מעמלק שנאמר כי יד על כס יה ולכן חייבו לבסומא בפורייא עד דלא ידע בין ארור המן וכו׳ רמז למה שיהיה לעתיד שאז ימחה ה׳ דמעה מעל כל פנים ובלע המות לנצח ונס יגון ואנחה וזה אי איפשר לעשות דוגמא בגלות בלתי על ידי השכרות שהיין מסיר כל הדאגות ומשכח כל האנחות ומשמח לב האנשים ולכן צוה מרדכי לשלוח מנות איש לרעהו רמז לעתיד שיהיו כל כך הצלחות מרובות שלא יקפיד איש על רעהו כלל כשרז״ל (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ואפילו שיש מן הפתאים שאומרים שאין הדבר כפשוטו ממש והם צללו במים אדירים כי זקני החכם השלם הרב כמהר״ר יצחק קארו ז״להה כתב בחיבורו שחבר תולדות יצחק על התורה בפרשת בהר סיני וז״ל צריך שנשאל אימתי יהיה זה והתשובה לימות משיחנו ומי אמר לנו רז״ל אמרו כן במה שאמרו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ פי׳ לחם ממש אפוי בלא טורח וכן כלי מילת ולכן תקנו המוציא לחם מן הארץ ויש להקשות והלא הקב״ה אינו מוציא לחם אפוי מן הארץ שחמשה מנים הם החטה והשעורה וכו׳ ואלו החמשה מינים כשהם שבלים נקראים תבואה בכל מקום ואחר שדשין וזרין אותם נקראים דגן וכשטוחנין אותם ולשין את קמחן ואופין אותן נקראי׳ פת וכן כתב הר״מבם בספר אהבה וידוע שפת ולחם הכל אחד ואם כן איך תקנו המוציא לחם מן הארץ שהקב״ה אינו מוציא לחם מן הארץ אלא תבואה והאנשים במלאכות שעושין בשבילם עושים לחם אלא הכונה שתקנו כך בעבור שעיקר חיותינו הוא לימות משיתנו וחיי העולם הזה הלא הבל לכך תקנו המוציא לחם מן הארץ לרמוז לזמן ההוא שיוציא הקב״ה לחם אפוי ממש מן הארץ ולזה רמז השמיטה יען שלא יצטרכו לחרוש ולזרוע ולזה אמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור שלא יהיה צריך לימות משיחנו זה שהארץ מעצמה תוציא לחם גמור ולכן מי שאינו שובת מכחיש משיח עכ״ל וגם צוה מרדכי ליתן מתנות לאביונים רמז כי אז לא יהיה אביון בקרב הארץ ולרמז המלחמות שנעשו עד הנה בעמלק על ידי בשר ודם באה המנוחה בי״ד באדר לומר כי יד האדם עשה אותה אשר לכן נתן טוב טעם על שהמלחמה היה על ידי ב״ו ולא עלה בידם לכלות הקוצים מהכרם אבל כשתהיה מלחמה לה׳ בעמלק אז תהיה השם שלם. וכן כתב ה״ר אלעזר מגרמישא ז״ל והתוס׳ שעל זה יש בברכה שלאחר המגילה ששה לשונות הרב. הדן. הנוקם. המשלם. הנפרע. וחתימת הברכה האל המושיע. כנגד ששה מישראל שנלחמו בעמלק הא׳ הוא הרב את ריבינו ע״י יהושע שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. והב׳ והדן את דינינו על ידי אהוד בן גרא שהרג את עגלון מלך מואב והיו עמו עמלק שנאמר ויאסוף עליו את בני עמון ועמלק וכו׳ ויקם ה׳ מושיע את אהוד וכו׳. והלשון הג׳ הוא הנוקם את נקמתינו על ידי גדעון שנאמר וכל שרי מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו. והלשון הד׳ הוא הנפרע לנו מצרינו הוא על ידי שאול שנלחם בעמלק. והלשון הה׳ והמשלם גמול על ידי דוד בצקלג והחתימה שהיא ברוך אתה ה׳ הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם כנגד הנס הנעשה למרדכי ואסתר האל המושיע לימות משיחנו במהרה בימינו שהיא הגאולה אשר יעשה ה׳ בעצמו כמש״ה (שמות יז יד) מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים וז״ש האל המושיע בע״ה. ונ״ל שלכך חותמין בשניהם כ״ש באח׳ ואף על גב דאין חותמים בשתים הני שתים שייכי אהדדי דאין תשועה שלימה אלא בשניהן עכ״ל. הרי שלכך אנו עושים פורים בכל שנה ושנה כדי שיהיה לנו לזכרון לגאולה ולתשוע׳ העתידה לבא בע״ה כמ״ש כי יד על כס יה יר׳ תדע למה אין הכסא שלם ואין שמו שלם כי יד וגו׳ ולכן אסתר ומרדכי כתבו את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית אשר היא בט״ו באדר לרמוז לשם י״ה שעולה ט״ו כמש״ה (שמות יז טז) כי י״ד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק וכו׳ ולכן הכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון עושים משתה בט״ו לרמוז מה שאמרתי ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק אני בעצמי ואמר שני פעמים מחה אמחה הא׳ שיכלם והב׳ שגם כן ימחה את זכרם מן העולם כמ״ש את זכר עמלק מכל הבריות אשר תחת השמים לדורי דורים או יר׳ מחה את עמלק אמחה לשרו כמש״ה מלחמה לה׳ בעמלק ר״ל בשרו כמש״ה (ישעיהו כד כא) יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ואחר כך על כל מלכי האדמה באדמ׳ ולכן רז״ל לא אמרו כרכים המוקפים חומה מימות אחשורוש כי מי הביא פה הכרכים המוקפים חומה מימות יהושע אלא לרמוז למה שאמרנו ולזכרון ושים באזני יהושע וכו׳ אם כן אחר שכל הרמיזות הללו רמוזים הנה וכולם לימות משיחנו כל מי שלא יקיים אחד מהם כאילו מכחיש משיח ולכן בכל שנה ושנה נזכרים ונעשים הימים האלו ימי משתה ושמחה כמ״ש: